מסמכי אל-אזהר
מסמכי אל-אזהר
|
תרגום
|
הגהת
|
|
פרופ' ח'אלד עבד-אל-לטיף
|
פרופ' סעיד עטייה
|
|
ד''ר איימן עטייה
|
|
الصفحة الثانية
מסמכי א-אזהר
1-מסמך עתידה של מצרים
2-הודעה לסיוע רצון עמי ערב
3-הודעת מערכת החירותים הבסיסיים
4-הודעה אודות השלמת מטרות המהפכה
5-הודעת אל-קודס א(ל)שריף
בשם אללה הרחמן והרחום
התחלת המסמכים
לאחר השבח לאללה, ותפילה ושלום על שליחו:
רי אל-אזהר א(ל)שריף הוא דוכן ההנהגה הלאומית למצרים בכל ההסטוריה, והוא גם כן מצפון האומה האסלאמית, שמרגיש בכאביה, ומביע את שאיפותיה, ולוחם למען זכויותיה. והוא חומת התרבות הערבית והאסלאמית הקבועה, כולל את המורשת הפוריה האצילה, לפידה המתון המקורי, מקומית: טריטורילית ובינלאומית.
לפי כל שיקולים אלה, אל-אזהר קרא לדיאלוג תרבותי בין האומה האסלאמית לבין שאר אומות התבל, בשביל אנטרסים הדדתיים, והשגת אנטרסים אנושותיים נעלים, ובשביל הנאמנות לחוק ההכירות בין אומות העולם שקבעה סורת החדרים שבקוראן הקדוש (הוי האנשים הנה בראנוכם מזכר ונקבה ועשינוכם אומות ושבטים להכיר איש את רעהו, הנה נשוא הפנים ביותר בכם אצל אללה, הוא ירא אללה ביותר, הנה אללה יודע ובקי), אבל אל-אזהר דוחה –בו בזמן- את כל מה שנוגע באומה המוסלמית או בחוק (שריעה) שלה, יהיה אשר יהיה מקורו, ועושה את הכל למען תיקון המעשים השליליים דרך חידוש הדיאלוג עם כל הצדדים.
לכן אל-אזהר כפף את כל מה שקרה מן הסכמים ודיאלוג בינו לבין כמה מוסדות, לשיקול ותיקון וניסוח מחדש, בראי קריטריונים אלה.
אל-אזהר יזם בעידנו החדש לתקן את מבטו לדיאלוג, צדדיו, תנאיו ועקרונותיו.. והתמקד בתחילה על הדיאלוג בתחום מוסדות אל-אזהר בכל מימדיו, המצרי/המצרי,והערבי/הערבי,והאסלאמי/האסלאמי,.. ולאחר שהיה הדיאלוג סתם דמות מחיבים אותה קריטריונים ונסיבות חיצוניים, נעשתה עכשיו ליוזמה בידי אל-אזהר עצמו שצועד בה לפי רקע דיאלוגי קבוע ונשען לקוראן הקדוש והסונה הנבואית הטהורה, והקשרי התרבות האסלאמית בתקופותיה המאורות והנשגבות.
כיוון שהמדע הוא מהות מסר אל-אזהר, כבר התחיל מאז שנתיים לתקן מה שקרה לתוכניות הלימוד מן שיטוח ופיזור, והתחיל לתקן את תוכניות הלימוד של אל-אזהר, והכניס תוך ענפי לימודים גבוהים של אל-אזהר ענף מיוחד למחקרים אסלאמיים וערביים, שמדריך את הבוגרים ממנו להצטרף בפקולטות של שריעה ולשון ערבית, על יסוד מן תוכניות אל-אזהר האצילות והידועות במתינות ומקוריות העשו את מדעניו המפורסמים וכוכביו המפורסמים, בין היתר: שלתות, אל-מראג'י, דראז, עבד אל-ראזק, עד עבד אל-חלים, אל-שעראוי ומחמד אח-ג'זאלי- זכרונם לברכה.
היה זה לפני פריצת המהפכה המצרית בחמשי ועשרים בינואר 2011, ואחר כך נשבה אווירה מהפכנית כעזרה למרבה תיקון ושגשוג, והלך וגדל תחום העבודה והשתנו התפקידים, אבל כולם עוזרים לשתי המטרות הראשיות: תיקון המוסד של אל-אזהר מבפנים- על ידי תיקון תוכניות לימוד באוניברסיטה, ולפני אוניברסיטה, והיא מטרת החובה הראשונה אצל בני אל-אזהר ושאר המצריים-ואחר כך ביצוע את התפקיד הלאומי והאסלאמי הכללי שממתין לו הכל מן מוסדם האציל, על שני המישורים, הטריטוריאלי והעולמי, לאחר הלאומי כמובן.
"משיח'ת אל-אזהר" כבר קיבלה את התחושה הזאת שהשקיפה דעת הקהל בסבר פנים, ואל-אזהר נמאס לו להתערב בוויכוח שעולה על השולחן, והיה מתועב אצל האזרחים, ודחף קבוצת אינטליקטואלים מצריים שמהווים את סוגי הקבוצה הלאומית, מבחינה מחשבית, להתמקד עם קבוצה מחכמי אל-אזהר המפורסמים, לשקול את העניין, ולעקוב אחר חידושי המהפכה וצרכיה, ויתאחדו על עיקרים מקובלים בשריעה, ומוסכם עליהם אצל אינטליקטואלים אלה, ועונים על צרכי המצב המצרי, ואולי תצליח כדגם מופת לכמה חברות אסלאמיות לפי רצונן ונסיבותיהן.
ופרי למאמצים מדעיים מחשבתיים משותפים אלה, ושיחות ממוקדות וממושכות תוך כמה חודשים יציאת מסמכים אלה לאור שמציגים אנו היום לקורא הערבי:
המסמך הראשון: מסמך מערכת היסוד למדינה, שמארגן את היחס בין השולט לנשלט, וקובע את הזכויות והחובות, ומארגן את שיתוף הפעולה הציבורי הדימוקרטי במשטר, ומצייר תמונה למדינה ששובעת את רצון האומה שלנו, והשריעה שלנו מקבלת אותה, ויושגו את צורכי תקופתנו.
הוויכוחים המחשבתיים הניבו כי מדינה זאת היא "המדינה הלאומית הדימוקרטית, החוקתית, החדשה" מדובר בחדשנות ששומרת על הפרדה בין שלושת השלטונות: המבצעי, החוקתי והמשפטי. מסמך זה הוצא לאור ב 17/ 7/ 1432 ה' שבתאריך 19/ 5/ 2011 לפי סה''נ, ובירכו אותו כל החוגים המדעיים והמדיניים, והיו מאחלים שמערכות ההתייעצות המחקקות יאמצו את מסמך זה בזמן קביעת חוקת המדינה בעזרת אללה.
ההודעה השנייה: באה לאחר מכן כשהיה הצורך –בזירה המצרית- לפרסם אל-אזהר להודעה מקורית תומכת בשמירה על חירותים בסיסיים שמתארגנים בהם ענייני החברה החופשית שרוצים המצריים לחיות בצלה, ובמה שמבוסס על חירותים אלה מן חובות, והמסגרת השרעית שמקיפה בהם שנובעת ממטרות השריעה ותכליותיה, ובא המסמך השני לאחר הראשון כעבור חודשיים, להיענות לצורך זה מצורכי האווירה המהפכנית במצרים, לאחר היענותה הבלתי תקדים למסמך הראשון.
המסמך השני כלל את המקוריות השרעית והפילוסופית והמחוקקת לחופש האמונה, חופש המחקר המדעי, חופש היצירה הספרותית והאומנותית, וכל מה שמבטיח זה מן חופש הדעה וההבעה, והוא מהות החופש האחראי בצדדיו השונים.
ולאחר מכן התחדשו נסיבות עם הפצת "האביב הערבי" והתלהבות הפעילות המדינית במדינות ערביות אחרות זולת מצרים ותונסיה לדוגמה תימן, לוב וסוריה, והיענו כל מדינות האוקינוס הערבי כולו כפי אני משער כלפי עקשנות השלטונות שם, והיה אל-אזהר חייב להבהיר את מעמדו המכריע לימין העמים המורדים, וחזרו חוגי האנטיליקטואלים והמדענים לגבש את ההודעה השלישית הקשורה בסיוע רצון העמים הערביים, והודיע אל-אזהר כי השולט ששופך את דמם של בני עמו, כבר תוסר הליגיטמיציה של משטרו, כל עוד המהפכה שעומדת בפניו היא מהפכה ציבורית ולא מזיקה, מהווה את שאיפת העמים לא גוזלי הכוחות האורבים לערבים ולמוסלמים, ויצאה לאור ההודעה הזאת בתאריך השלישי בד'י אל-חג'ה בשנת 1432 ה' ב30/ 12/ 2011 לפי סה''נ.
כשנתעוררו הוויכוחים בין הכוחות הלאומיים המצריים, ואיימו בקיטוב חד בין הכוחות המגוונים, והתקרבה המהפכה –כיוון שהתערבו גורמים לא אחראיים- לנטייה לאלימות, כשקרה זה כבר הוציא אל-אזהר הודעה חשובה סביב "השלמת מטרות המהפכה והחזרת רוחה" השלווי, והשתתף בהודעה עם שיח' אל-אזהר האפיפיור שנודה, אפיפיור אלכסנריה המנוח וראש הממשלה ונציגים לכל המפלגות והקבוצות הדתיות, המחשבתיות והמדיניות, והיה זה בתאריך 17/ 2/ 1433ה' ב11/ 1/ 2012, והירגע המצב, וחצה הקבוצה הלאומית את מאבק הפיזור, וסכנות הנטייה לאלימות, ותהילה ושבח ריבון העולם.
וההודעה החמישית והאחרונה היתה על "אל-קודס א(ל)שריף", כשפנה האוייב הפולש להסלמת צעדיו המיידים לעיר הקדושה, והר הבית שמהווה את זווית התפילה הראשונה למוסלמים, והמסגד השלישי הקדוש, ומקום המסע הלילי של נביאם –תפילת אללה עליו וברכתו לשלום- ונקודת העלייתו לשמים בנס העלייה לשמים, לכן הדגישה ההודעה כי אל-קודס היא ערבית מאז ששים מאות שנים, והבהירה מה שנשתלשלו על העיר מפיגועים הקפידו המוסלמים והערבים על הדיפתם, והשארתה פתוחה לשאר הדתות והכתות תחת השלטון הערבי והאסלאמי, והבהיר המסמך כי ציונים נוהגים בהרתקאות בגורלה של מדינתם הפולשת, הנכפפת על האזור בכוח הנשק, כיוון שנוקטים במדיניות תוקפניות כלפי העיר הקדושה. והוצאה לאור הודעה זו בארבעה ועשרים מן ד'י אל-חג'ה לשנת 1433 ה' לפי העשרים מן חודש נובמפר לשנת 2011 לפי סה''נ.
משיח'ת אל-אזהר ראתה כי בהרשמת טכסטי חמישת המסמכים ההסטוריים האלה שמירה על מורשת המהפכה המצרית מצד, ומאידך תועלת לדור המהפכה שלא השתתף בהוצאתם, ואין מנוס שיש תועלת אחרת לקורא הערבי ששואף לרפורמה אמיתית שתחזק את יסודות החברה ויתדיה ושומר על הזהות התרבותית והדתית, ועומד בפני העושקים האורבים, ונענה לרוח הגובר בעולם כולו, ותואם לאומת המונותיאזם והיא בראש השליש הראשון מן המאה החמשית עשרה להגירת הנביא.
(ואללה גובר על דברו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים)
נכתב במשיח'ת אל-אזהר
4 גמאדי אל-אול לשנת 1433 ה'
27 מרס לשנת 2012
אחמד א(ל)טייב
שיח' אל-אזהר
מסמכי אל-אזהר
1-מסמך עתידה של מצרים
2-הודעה לסיוע רצון עמי ערב
3-הודעת מערכת החירותים הבסיסיים
4-הודעה אודות השלמת מטרות המהפכה
5-הודעת אל-קודס א(ל)שריף
הזמנה נדיבה מן הפרופסור אחמד א(ל)טייב שיח' אל-אזהר התאספה אליטה מן המשכילים המצריים במגוון נטייתם המחשבתית והדתית עם כמה מן גדולי המדענים והאינטלקטואלים באל-אזהר א(ל)שריף, ושקלו תוך כמה ועידות את נחיצות הרגע ההסטורי החיוני שעוברת בו מצרים לאחר מהפכת חמשה ועשרים בינואר, וחשיבותה בהפניית את עתידה של מצרים לעבר תכליתה הנשגבת, וזכויות בני עמה בחירות, כבוד, שוויון וצדק חברתי.
הנוכחים המתאספים אישרו את הצורך לבסס מהלך המולדת לפי עקרונות כוללים ויסודים מקיפים ששוקלים אותם כוחות החברה המצרית וישתמש בהם בצעדיה המתונים, לעבר קביעת המסגרות המחשבתיות הכוללות לכללי החברה ומנהגה השלם.
כהודאה מן הכל בתפקיד אל-אזהר החלוץ בגיבוש המחשבה המתונה הנכונה ומקומו הסמכותי, הרי המתאספים מדגישים על חשיבותו והתחשבותו, המאור המדריך לכל, ונשפט בו בקביעת יחס המדינה בדת, ובירור יסודי המדיניות השרעית הנכונה שראוי להקפיד בה, כהשענה על התמחותו המצטברת, ותולדותו המדעית והתרבותית שנשענת אל מימדים אלה:
1-המימד הפקהי בהחיאת מדעי הדת וחידושם, לפי אסכולת אהל א(ל)סונה ואל-ג'מאעה שאוספת בין השכל לבין הטכסט הקדוש, וחושפת את כללי הפירוש הנהוגים לטכסטים השרעיים.
2-המימד ההיסטורי לתפקיד אל-אזהר הנשגב בהנהגת התנועה הלאומית לעבר החירות והעצמאות.
3-המימד התרבותי למען החיאת מגוון מדעי הטבע והרוח והאומנויות השונות הפוריות.
4-המימד המעשי בהנהגת תנועת החברה והרכבת מנהיגי הדעה בחיים המצריים.
5-המימד האוסף למדע, חלוציות, שגשוג ותרבות בעולם הערבי והאסלאמי.
המתאספים הקפידו לשאוב בדיונים מן רוח המורשת של גדולי המחשבה, השגשוג, ההתקדמות והרפורמה באל-אזהר א(ל)שריף, בתחילה מן שיח' אלאסלאם השיח' חסן אלעטאר ותלמידו השיח' רפאעה א(ל)טהטאוי, עד האמאם מחמד עבדו ותלמידיו מן מדעני אל-אזהר והאמאמים כמו אלמראג'י, ומחמד עבד אללה דראז ומוצטפא עבד א(ל)ראזק ושלתות ואחרים כמוהם מן שיח'י האסלאם, ומדעניו עד היום.
כמו בן שאבו-באותו זמן- הישגי גדולי המשכילים המצריים שתרמו בהתפתחות של ידע ואנושות, ותרמו גם כן בעיצוב המנטליות המצרית והערבית המודרנית בהתפתחותה המתחדשת, כמו אנשי הפילוסופיה, החוק, הליטרטורה והאומנויות, ושאר התורות שעיצבו את המחשבה והמצפון והדעת הכללית, והשתקדו בכל אלה והתמקדו לשים את אמות המידה המשותפות בינם כולם במעמד הטיפול, אמות המידה אלה שמטרותן להשיג את התכלית הנעלה שרוצה כל חכמי האומה, שמתהווה כדלקמן:
קביעת הכללים השולטים להבנת יחס האסלאם במדינה בשלב הדק הנוכחי, וזה במסגרת אסטרטגיה מוסכמת, שמציירת את דמות המדינה המודרנית המבוקשת ומערכת המשטר, ודוחפת את האומה בדרך ההשקה לעבר ההתקדמות התרבותית כדי להשיג את פעולת ההמרה הדמוקרטית ולהבטיח את הצדק החברתי, ולהבטיח למצרים את הכנסת עידן יצירת הידע והמדע והספקת השגשוג והשלום, עם שמירה על ערכי הרוח והאנושות והמורשת התרבותית, כדי להגן על עקרונות אסלאמיים שנצבו בתודעת האומה ומצפון המדענים והאנטליקטואלים ללא השכחה ועיוות או הגזמה ורוע הפירוש, ושמירה עליהם מן ניצול מגון הזרמים הסוטים שאולי מנפנפים ססמאות דתיים של כת מסויימת או אידיולוגיה מתנגדת עם יסודי האומה שלנו והמוסכמות, וסוטה ממנהג המיתון והאיזון, והופכת למהות האסלאם בחירות, צדק ושוויון, ורוחקת מסלחנות הדתות השמימיות כולן.
לכן, אנו מודיעים על הסכמתנו –אנו המתאספים- על העקרונות הבאים לקבוע את טיב הסמכות האסלאמית המשכילה, שמתגלמת בעיקר בכמה נושאים כללים, הנשאבים מן הטכסטים השרעים המודגשים בראיות והוכחות, אשר מביעים את ההבנה הנכונה לדת, ונסכם אותם בצירים הבאים:
ראשית: לסייע יסוד המדינה הלאומית המחוקקת הדמוקרטית המודרנית, שנשענת אל חוקה לפי רצון האומה, שמבפריד בין שלטונות המדינה ומוסדותיה החוקיים השולטים. וקובע את מסגרת השלטון, ומבטיח את הזכויות ואת ההתחיבויות לכל אנשיה בשוויון, כאשר יהיה שלטון החקיקה לנציגי העם, לפי המושג האסלאמי הנכון, כי האסלאם לא ידע בחוקותיו ולא תרבותו מה שנודע בתרבויות אחרות כמו מדינה דתית כהנותית ששלטה את בני אדם, וסובלת ממנה האנושות בתקופה מסוימת בשלבי ההסטוריה, אבל השאיר לבני אדם הנהלת חברותיהם ובחירה במנגנונים ובמוסדות המשיגים לאנטרסיהם, בתנאי שיהיו העקרונות הכוללים לשריעה האסלאמית הם המקור הבסיסי לחקיקה, ובמה שמבטיח לעוקבי דתות אחרות להתדיין אל הלכתם הדתית בסוגיות מצבי הפרט.
שנית: הסמכת המערכת הדמוקרטית, שמתבססת על הבחירה החופשית הישירה, שהיא הנוסח המודרני להשגת עיקרונות ההתיעצות האסלמית, דבר שמבטיח רב-גיוון העברת השלטון בשלום, וקביעה לסמכויות, והשגחה לביצוע, ושפוט הפקידים האחראים מול נציגי העם, וטיפול באנטרסים צבוריים בכל החוקות וההחלטות, והנהלת ענייני המדינה לפי החוק –רק החוק- ורדיפה אחרי שחיתות, והשגת השקיפות השלמה, וחירות ההשגה לאנתונים והעברתם.
שלישית: השמירה על מערכת החירותים הבסיסיים במחשבה ודעה, עם כל הכיבוד לזכויות הגבר והאישה והתינוק, והדגשה על עקרון רב-גיוון וכיבוד הדתות השמימיות, ולהתחשב באזרחות כציר האחריות בחברה.
רביעית: הכיבוד השלם למוסרי חילוק דעות ודיאלוג, והצורך להזניח את הטלת אשמת כפירה והאשמה בבגידה, וניצול דת למטרות פירוק והבאה לידי סכסוך בקרב תושבים, בהתחשבות ההסתה לסכסוך עדתי וקריאות גזעניות כפשע בזכות המולדת, וחיוב לאשר את הדיאלוג השקול והכיבוד ההדדי והשתיכות אליהם ביחסים בין כל כתות העם השונות, מבלי שום הבדל בזכויות והחובות בקרב כל התושבים.
חמישית: הדגשת ההקפדה על האמנות וההחלטות הבינלאומיות, וחיזוק בהשגים התרבותיים ביחסי בני אדם, המתאימים עם מידת מוסר הסלחנית לתרבות האסלאמית והערבית, ותואמת לנסיון התרבותי הארוך לעם המצרי בתקופותיו השונות, ומה שהגיש מן דוגמאות נעלות בדו-קיום הסלחני ורצון הטוב לאנושות.
שישית: ההקפדה המלאה על שמירת כבוד האומה המצרית ושמירה על גאותה הלאומית, וההדגשה על שמירה מלאה וכיבוד מלא למקומות הפולחן של נאמני הדתות השמימיות השלושה, והבטחה להפעלה חופשית לכל טקסי הפולחן הדתיים שלהם מבלי שום מכשולים, והפגנת כיבוד לכל תופעות הפולחן איזה שהן, מבלי זלזול לתרבות העם או עיוות למסורת האצילה שלו, וגם כן הקפדה מלאה על שמירה על חופש הדעה והיצירה האומנותית והספרותית במסגרת מערכת ערכינו התרבותיים הקובעים.
שביעית: התחשבות חינוך ומחקר מדעי והכנסה לעידן האינפורמציה שיא ההתקדמות התרבותית במצרים, והקדשת כל המאמצים לפיצוי מה שעבר עלינו בתחומים אלה, וגיוס פוטנציל החברה כולה למלחמה בבערות, והשקעת האוצר האנושי, ןביצוע התוכניות העתידיות הגדולות.
שמינית: אישור פיקה העדיפויות להגשים פיתוח וצדק חברתי, ולחימה ברודנות, מאבק עם שחיתות, חיסול האבטלה, בצורה שפורצת את אנרגיות החברה ויצירותיה בתחומי כלכלה ותוכניות חברתיות, תרבותיות ותקשורתיות, כדי שיבוא זה על ראש סדר העדיפויות שמאמץ אותו עמנו בשגשוגו הנוכחי, בעת שהטיפול הרפואי האמיתי והרציני הוא חובה מצד המדינה עבר כל התושבים.
תשיעית: בניית יחסי מצרים עם אחויותיה הערביות ותחומה האסלאמי ומחוגה האפריקי והעולמי על בסיס הדוק, ועמידה לימין הזכות הפלשתינית, ושמירה על עצמאות הרצון המצרי, והחזרת התפקיד ההנהגתי ההסטורי למצרים, על בסיס שיתוף הפעולה למטרת חסד הדדי, והגשמת טובת העמים במסגרת העמיתות והעצמאות הכוללת, ומעקב אחר השיתוף במאמץ האנושי האציל להתקדמות האנושות, ושמירה על הסביבה, והגשמת השלום הצודק בין האומות.
עשירית: סיוע פרויקט עצמאות מוסד אל-אזהר, והחזרת "גוף גדולי החכמים" וסמכותיו בבחירת שיח' אל-אזהר, ולפעול בשביל חידוש תוכניות הלימודים באל-אזהר, כדי להחזיר את תפקידו המחשבתי המקורי, והשפעתו העולמית במגוון התחומים.
אחד עשירי: אל-אזהר א(ל)שריף הוא המוסד המוסמך שיוחזר אליו בענייני האסלאם ומדעיו ומסורתו ופסיקות ההלכה לפי השפוט האישי בתחום פיקה ומחשבה חדשה, והתרת הזכות לכל להבעת דעות כשיתמלאו התנאים המדעיים המבוקשים, ובתנאי שמירה על מוסרי הדיאלוג, וכיבוד המוסכמות מטעם מדעני האומה.
מדעני אל-אזהר והמשכילים המשתפים בהכנת הודעה זו ממליצים את כל המפלגות והזרמים המדיניים המצריים לשמור על פעולה למטרת התקדמות מצרים המדינית, הכלכלית והחברתית, במסגרת התחומים הבסיסיים שבאו בהודעה זו.
נכתב במשיח'ת אל-אזהר:
17 בחודש רגב 1432 ה'
19 בחודש יוני 2011
מדעני אל-אזהר
אליטה מן האנטליקטואלים
שיח' אל-אזהר
ל יסוד השגת גדולי המדענים, וקבוצת האנטליקטואלים המשתתפים, לצרכי השלב ההסטורי החשוב, שעוברים עמי האומה הערבית במאבקם הליגיטימי למען חירות, צדק ודימוקרטיה, וחידוש מהלכם התרבותי, ושאיבת רוח השיחרור בשריעה האסלאמית, והחוקים של פיקה להצדקת השלטון, ותפקידו ברפורמה והשגת המטרות והתכלית הנעלות לאומה, והתאמה עם מעמדות אל-אזהר א(ל)שריף, ומנהיגי המחשבה במצרים ובמולדת הערבית, בתמיכה לתנועות השיחרור מן הקלוניאליזם הפושע השולט העושק, ובהשגת הכל כי יש צורך להתפכחות האומה לנהוג באמצעי השגשוג וההתקדמות, וחצייה למכשולים ההסטוריים, וקביעה לזכויות התושבים בצדק החברתי, על בסיס קבוע מן עקרונות השריעה ומקורותיה, במה שכוללת מן שמירה לשכל, הדת, הנפש, כבוד האשה וההון. וסתימת הדרך מול השלטון העושק שמעכב את החברה הערבית והאסלאמית מלהכניס לעידן הניצוץ התרבותי, וההתקדמות האנפורמצית, והתרמה בהשגת הרווחה כלכלית ושגשוג כוללת. על בסיס כל אלה: הרי הקבוצה שאישרה את מסמך אל-אזהר והציגה מגוון הזרם המחשבתי בחברה המצרית, כבר ערכה כמה דיאלוגים חיוביים, סביב מה שהשיגו המהפכות הערביות מן התפעלות פוריה, והיענות לוהטת בקרב מגוון הכיוונים והזרמים, והוסכם על מכלול העקרונות הנשאבים מן המחשבה האסלאמית, והשאיפות העתידיות לעמי ערב, והסתכמו בחסות אל-אזהר א(ל)שריף להודיע על הצורך לכיבוד את האמנות הבאות:
ראשית: הליגיטימציה של השלטון השופט נשענת מנקודת מבט הדת והחוקה על מרוצת העמים, ובחירתן החופשית דרך בחירות פומביות נערכות בשקיפות ודימוקרטיה, בהתחשבותן כתחליף המודרני המארגן למה שעבר מן מנהגים לשבועת אמונים אסלאמית הישרה, ולפי התפתחות סדרי המשטר וצעדיו במדינות מודרניות בנות זמננו, ומה שהוסכם מטעם המנהג המחוקק מן חילוק לשלטונות הליגיטימיים, המבצעיים והמשפטיים, וההפרדה המוחלטת ביניהם, והידוק אמצעי הבקרה ותביעת דין וחשבון, עד שתהיה האומה היא מקור השלטונות כולם, ומעניקה את הליגיטימציה ושוללת אותה בעת הצורך. הרבה מן השליטים התרגלו לחזק את שלטונם המוחלט והם נשענים על הבנה טעויה לאותות הקוראן: (הוי אלה אשר האמינו, ציתו לאללה וציתו לשליח ולבעלי השררה שבכם) {הנשים: 59}. בעת שהם מכחישים את הקשרן הברור הבהיר באומרו יתעלה טרם באות שקדמה לאות הזאת במישורין: (הנה אללה מצווכם להשיב את הפקדונות לבעליהם, ואם תשפטו בין האנשים, כי תשפטו בצדק) {הנשים: 58}. דבר שעושה את ההפרה בתנאי בטחון השלטון ואי הקמת צדק בו כהצדקה שרעית לדרישות העמים משליטיהם להקמת צדק, ולעמוד בפני העושק והאותוקרטיה, ומי שפסק מחכמינו בחיוב הסבלנות על השליט הדיקטטור בגלל שמירה על שלום האומה מפני אנרכיה ומהומות, כבר התיר באותה עת לדחות השליט הדקטטור מתי שהתגשם הכושר לכך, ונשללה אפשרות גרימת נזק לשלום האומה וחברותיה.
שנית: כשיתברר קול האופוזציה הלאומית העממית והמחיאה השלווית, שהיא זכות מקורית לעמים לתקן את השליטים והנחייתם, לאחר כך אין השליטים נענים לקריאת עמיהם, ואינם יוזמים ברפורמות הנדרשות, אלא שהם הולכים ונעלמים מדרישות לאומיות לגיטימיות אלה שקוראות לחירות, צדק ושוויון, הרי אופוזציונים לאומיים אלה אינם נחשבים כעבריינים בהחלט, הרי עבריינים הם שנתוו לפי פיקה כי מחזיקים את הכוח והבודדות רחוק מהאומה, ושולפים את הנשק בפני המחולקים עמהם, ומשחיתים בארץ לפי כוח, אבל התנועות הלאומיות השלויות האופוזציוניות, הרי הן ממהות זכויות האדם באסלאם כפי אישרו שאר האמנות הבינלאומיות, אבל הן חובה על התושבים לרפורמה של חברתם ותיקון שליטיהם. והיענות לתנועות אלה חובה על השליטים ואנשי השלטון, מבלי שום רמאות או עקשנות.
שלישית: עמידה בפני שום מחאה לאומית שלווית בכוח ואלימות מזויינת, ושפיכת דמם של התושבים החפים מפשע, נחשבת להפרה לאמנת השלטון בין האומה ושליטיה, ומסיר את הליגיטימציה של השלטון ואת זכותו להתמשך בפייסנות, אם הלך השלטון הלך וגדל בעושק, תוקפנות וזלזל בשפיכת דמם של התושבים החפים מפשע, כדי לשמור על הישארותו הלא ליגיטימית, ולמרות מרצון עמו- כבר השלטון נעשה נאשם בפשעים פוגעים את ההסטוריה שלו, ונהפך מזכות העמים המדוכאים לעבוד על השליטים הדקטטורים והתדיינות אותם, אם כי שינוי המערכת כולה, אפילו שהיו התירוצים כמו הקפדה על יציבות או לחימה במחלוקות ומזימות, כי שפיכת הדם השמור היא הקו המבדיל בין הליגיטימציה של השלטון ונפילתו באשמה ותוקפנות. על כל הצבאות המאורגנים-במולדותינו כולן- במקרים אלה שיתחייבו בחובותיהם החוקתיות בהגנה על מולדות מבחוץ, ולא להפוך לכלי דיכוי וטרור לתושבים, ושפיכת דמם בפנים, כי (מי שקוטל נפש אחת, לא תחת נפש, ולא על שחיתות בארץ, כאילו קוטל את האנשים כולם, ומי שמחיה אותה, כאילו מחיה את האנשים כולם) {השולחן הערוך: 32}.
רביעית: חובה על כוחות המהפכה, החידוש והרפורמה להתרחק מכל מה שמוביל לשפיכת דמים, ומבקשת תגבורת מן כוחות חוץ כלשהם מקורם, ככל שהיו התירוצים והסיבות שמתערבים דרכם בענייני מדינותיהם ומולדותיהם ואם כי הם פושעים בוגדים באומתם ובליגיטמציה של מדינותיהם. וחובה על השלטון איפוא להשיב אותם לקו איחוד השורה הלאומית שהוא המצווה הראשונה והחובה הכי חשובה. וחובה על כוחות המהפכה והחידוש להתלכד בגלל הגשמת חלומם בצדק וחירות, ולהתרחק מסכסוכים עדתיים או גזעניים או אסכולתיים או דתיים, במטרה לשמור על אריגם הלאומי, ולכבד את זכויות האזרחות, ולגייס את כל המאמצים בגלל תפנית דמוקרטית לטובת הכל, במסגרת מהסכמה ותיאום לאומי, ומיועד לבניית העתיד על בסיס שוויון וצדק, ובאופן שלא תהפוך המהפכה לשלל עדתי או אסכולתי, או הסתה לסכסוך דתי, אבל חשוב על מהפכנים, מחדשים ורפורמים לשמור על מוסדות מדינותיהם, ואי בזבוז נכסיהם, או וויתור עליהם לטובת האורבים, והיזהרות מלפול במחבולת הסכסוך המדיני והתחרותי, ולהתגבר בכוחות הרודפים בצע במולדותיהם או התשת אוצרותיהם.
חמישית: לפי עקרונות אסלאמיים וחוקתיים אלה, שמביעים על מהות התודעה התרבותית, הרי מדעני אל-אזהר וגדולי המחשבה והתרבות מודיעים עמידתם לימין שאיפות העמים הערביים בחידוש ורפורמה, וחברת החירות והצדק החברתי שניצחה בתונסיה ומצריים ולוב, ועודנה בוערת בסוריה ותימן, ומגנים את מכונות הדיכוי האכזריות שמנסים לעכב אותן, ודורשים מהחברה הערבית והאסלאמית לנקוט יוזמות חותכות ופעילות במטרה להבטיח את הצלחתה בהפסדים הכי קלים, וכהדגשה על הזכות המוחלטת לעמים בבחירת השליטים, וחובתה בתיקונם כדי למנוע את השתלטות ושחיתות וניצול, כי הלגיטימציה של כל שלטון תלויה ברצון העם, וזכות האופוזציה הלאומית השלווית הלא מזויינת מובטחת בחוקה האסלאמית בחובה להסרת הנזק, בנוסף להיותה מעצם זכויות האדם באמנות הבינלאומיות כולן.
ששית: מדעני אל-אזהר והאנטליקטואליים המשתפים להם דורשים מסדרי המשטר הערביים והאסלאמיים, מבקשים מהם לשמור כל המהירות להגשים את הרפורמה המדינית והחברתית והחוקתית מרצון, ולהתחיל בצעדי התפנית הדמוקרטית, כי התפכחות העמים המדוכאים באה לאין מנוס, ואין ביכולת איזה שליט עכשיו לסתור את שמש החירות מפני עמו, וחרפה שישאר האזור הערבי וכמה מדינות אסלאמיות נשארות נחותות משאר מדינות עולם במעגל פגרות, דכוי והשתלטות, ומתיחס בעוול ובשקר לאסלאם ותרבותו החפה מפשע. גם כן חובה על מדינות אלה למהר לאלתר לנקוט באמצעי השגשוג המדעי וההתקדמות הטכנולוגית והיצירה האנפורמצית, והשקעת הפוטנציל האנושי שלהן, ונכסיהן הטבעיים לטובת תושביהן, ולהגשים את השמחה לאנושות כולה.
ובכן, אין שום אחד חושב כי רועי ההשתלטות רחוקים מגורל העושקים, או ביכולתם התעיית העמים, כי עידן הקשרים הפתוחים והפיצוץ האנפורמצי, וגבירות העקרונות הדתיים והתרבותיים המאירים, ודגמי ההקרבה והמאבק הידועים בעולם הערבים, כל אלה נעשו מהתפכחות בני האדם כלפיד בוערת, ומן החירות דגל מנפנף, ומן תקוות העמים המדוכאים גורם שמוביל אותה לעבר לחימה נאמנה במטרה לנצחון. וחייבים חסרי השכלה בדת, ומעוותים את הוראות האסלאם, והקוראים לתמיכה בהשתלטות, עושק ואוטוקרטיה, חייבים להפסיק מאת הבל זה שאין לו שום ערך.
(ואללה גובר על דברו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים) {יוסף: 21}.
אלוהינו אנו מבקשים מאותך רחמים כדי שתדריך בהם את לבבותינו, ותאסף בהם את קרענו, ותהדוף בהם את המחלוקות רחוק מאיתנו ריבון העולמים.
נכתב במשיח'ת אל-אזהר
3 ד'י אל-חג'ה בשנת 1432 להגירה
30 אוקטובר בשנת 2011 לספירה
אחמד א(ל)טייב
שיח' אל-אזהר
מצריים והאומה הערבית והמוסלמית שואפים, אחרי מהפכות החירויות שנתנו ביטוי לזכויות והדגישו את אווירת התקומה הכוללת לכל החוגים, למדעני האומה והוגי הדעות המשכילים, כדי לקבוע את העקרונות הכלליים לשריעא האסלמית הסלחנית ומערכת החירויות הבסיסיות שכל האמנות הבינ-לאומיות הדגישו אותם, ונבעו מן החוויה הציביליזצית של העם המצרי, כביסוס ליסודותיהם, והדגשה לעיקריהם, וקביעה לתנאים שמגנים על תנועת הפיתוח, ופתיחה לאופקי העתיד. והם חירות האמונה, חופש הדעה והביטוי, החקר המדעי, היצירתיות הספרותית והאומנותית, על בסיס קבוע של הקפדה על מטרות השריעא הנכבדת, ותפיסה לרוח החקיקה החוקתית החדשה, וצורכי ההתקדמות המדעית האנושית, דבר שמוביל להפיכת הכוח הרוחני לאומה למעין דלק לתקומה, ודחף להתקדמות ודרך לעליונות פיזית ורוחנית, במאמץ מתמיד שבו השיח התרבותי המתון והשיח הדתי העדין עולים בקנה אחד, ומותאמים במסגרת עתידית פורה, שבה מתאחדים המטרות והיעדים שכולם מסכימים עליהם.
מכאן, קבוצה של מדעני אל-אזהר והוגי דעות המשכילים המצריים שהודיעו על מסמך אל-אזהר הראשון, תחת חסותו של אל-אזהר הנכבד, ואחר כך הוציאו הודעת חיזוק לתנועת העמים הערבים האחים כלפי החירות והדמוקרטיה, המשיכו את פעילותם ודנו ביניהם במכנים המחשבתיים המשותפים במערכת החירויות והזכויות הבסיסיות, והגיעו בסופו של דבר לקביעת כמה עקרונות וכללים הקבועים, מתוך הכרה בצרכים של הרגע ההיסטורי העכשווי, ושמירה על מהות ההסכמה החברתית, והתחשבות באינטרס הכלל בשלב של ההתפתחות הדמוקרטית, כדי שהאומה תעבור לבניית מוסדותיה החוקתיים בשלום ומתינות ובהצלחה מאללה יתעלה.
דבר שלא מאפשר את התפשטות של כמה קריאות זדוניות שמשתמשות במצוות עשה ואל תעשה כדי להתערב בחירויות הכלליות והפרטיות, דבר שלא תואם את ההתקדמות הציבילזצית והתרבותית למצרים המודרנית, בזמן שבו המדינה צריכה לאחד את עמדתה וההבנה המתונה הנכונה לדת, דבר שהוא המסר הדתי של אל-אזהר ואחריותו כלפי החברה והמולדת.
ראשית: חירות האמונה
חירות האמונה וזכות האזרחות השלמה לכולם שנשענת על שוויון מוחלט בזכויות ובחובות שתלויות בה, נחשבת, לאבן פינה בבנין החברתי החדש, והיא מוגנת בתוקף הטקסטים הדתיים החותכים והשורשים החוקתיים והחוקיים המפורשים, כי אללה יתעלה אמר ]אין כפיה בדת, אכן התבהר הדרך הישרה מן התעיה [ואומר: ]ומי שכופר באלילים ומאמין באללה [ ובכך נאסר על כל גילוי לכפייה דתית, או קיפוח או הפלייה לרעה, ולכל אחד בחברה את הזכות לחשוב כרצונו, רק שלא לגעת בזכותה של החברה בשמירה על אמונות שמימיות, הרי לשלוש הדתות האלוהיות את הקדושה שלהן, וזכות קיום הטקסטים שלהן מסופקים ללא פגיעה ברגשותיהן או נגיעה בקודשתהן במילים ובמעשים, ללא פגיעה גם בסדר הכללי.
משום שהעולם הערבי הוא המקום שבו ירדה ההשראה מהשמיים, והוא גם הכולל לדתות האלוהיות, אז הוא היה יותר מחוייב לשמירה על קדושתן וכיבוד לטקסטיהן והגנה על זכויות המאמינים בהן בחירות וכיבוד ואחווה.
על זכות חירות האמונה נשענת ההכרה בלגטימיות הפופלריזם וההגנה על זכות השוני וצורך ההתחשבות ברגשות האחרים והשוויון ביניהם על יסוד איתן של אזרחות ושותפות ושוייון ההזדמנויות בכל הזכויות והחובות.
גם כן על כיבוד חירות האמונה, נשען סירוב קריאות הדיכוי והוצאה מן הדת, וסירוב המגמות שמגנות את האמונות של האחרים ונסיונות החיפוש במצפוניהם, על סמך הסדרים החוקתיים, אלא על סמך החוקים הישירים החותכים הקבועים –לפני כך- בין מדעני המוסלמים, שהשריעא המתונה קבעה בחדית' הנכבד: "האם חשפת את מה שבלבו?", שאימאם קהל אל-מדינא אל-מנוורא, האימאם מאליכ' ועוד אימאים קבעו, כשאמר:" אם יצא משפט מאחד שאולי הוא כופר, ממאה בחינות, ואולי הוא מאמין מבחינה אחת, אז חושבים את זה כמאמין ולא כופר", והאימאמים של אל-אג'תיהאד (ההשתדלות) והחקיקה העלו מערך השכל באסלאם, והשאירו לנו את בסיס הזהב שלהם שקובע כי: "אם יש ניגוד בין השכל להמשלה, אז להקדים את השכל" כדי לשמור על האנטרסים והגשמה למטרות השריעא.
שנית: חופש הדעה והביטוי
חופש הביטוי הוא האם של כל החירויות, ומתגלם בהבעת הדעת באופן חופשי בכל סוגי ההבעה כתובים או קרויים ויצירה אומנתית וקשר דיגיטלי. והיא תגלית לחירויות החברתיות שמעבר לפרטים וכוללת את האחרים כמו הקמת המפלגות וארגוני החברה האזרחית, וגם חופש העיתונות והתקשורת הן רדיו והן טליוויזיה והן אינטרנט, וחופש הגישה למידע הנחוץ לגיבוש דעה, שצריך להיות מוגן בטקסטים חוקתיים, כדי להיות מעל לחוקים הרגילים שאפשר לשנותם. בית המשפט החוקתי במצרים קבע כי יש להרחיב את מובן חופש הביטוי כדי לכלול את הביקורת הבונה, אפילו אם היתה במילים חדות וקבע כי: "אין להגביל את חופש הביטוי בסוגיות הכלליות, אלא שכדאי להקל בעניינם", אבל אנחנו חייבים להעיר לכך, שיש לכבד את האמונות של שלוש הדתות האלוהיות וטקסטיהם, משום שזה כרוך בסכנה על הרקמה החברתית והביטחון הלאומי.
לא מזכות שום איש אחד להסית את המחלוקת העדתית או הקנאות הכיתתית בשם חופש הדעה וההבעה, ואם היתה זכות ההשתדלות בהשקפה המדעית הנלווה בראייה, ובקרב החוגים המתמחים ושרחוקים מההסתה, כל אלה תחת חסות חופש המחקר המדעי לפי שזכרנו לעיל.
המתכנסים מודיעים כי חופש הדעה והביטוי הוא התגלית האמיתית לדמוקרטיה, וקוראים לגדל את הדורות הבאים על תרבות החירות וזכות השוני וכיבוד האחרים, ופונים לעוסקים בתחום השיח הדתי והתרבותי והפוליטי בכלי התקשורת להתחשב במידה החשובה הזאת, ולהיות חכמים לגבש דעת קהל שמתאפיינת בסובלנות והאופק הרחב, ולהשליט את הדיאלוג ודחיית הקנאות, ובשביל זה צריך להדגיש את המנהגים הציבילזציים להשקפה האסלמית המתונה, שגדולי האימאמים של אל-אג'תיהאד היו אומרים לגביו: "הדעה שלי נכונה ואולי יש בה טעות, והדעה של זולתי טועה ואולי יש בה צדק", ועל כן אין דרך להגן על חופש הביטוי אלא דרך התמודדות עם התירוץ בתירוץ, לפי נימוסי הדיאלוג, וההסכמות של המנהגים הציביליזציים בחברות המתקדמות.
שלישית: חופש המחקר המדעי:
המחקר המדעי הרציני במדעי הרוח והטבע והמתמטיקה וכו' נחשב למוטיב להתקדמות האנושית, ואמצעי לחשוף את ההרגלים של התבל וידיעת חוקיו לשמשם לשרת את הטוב בשביל האנושות, ואין המחקר הזה יכול לתת את פריו התיאורתיים והמעשיים ללא הקפדת הכוחות של האומה למענו וגיוס משאביה בשבילו. הרבה טקסטים בקוראן הנכבד קראו להתבונן ולחשוב ולהסיק מסקנות ולעשות השוואה ולהרהר בתופעות הטבע והאנושיות כדי לחשוף את הרגליהן וחוקיהן, וסללו את הדרך לתקומה המדעית הכי גדולה בתולדות המזרח התיכון, שירדה לאדמת המציאות ושימחה את האדם במזרח ובמערב, והובילו אותה מדענים מוסלמים והעבירו את לפידה כדי להאיר את עידן הרנסאנס של המערב כפי שהוא ידוע וקבוע.
אם החשיבה בכלל היא חובה אסלמית במגוון המדעים והאומנות כפי שאומרים אל-מוג'תהידים, אז המחקר המדעי והממשי הוא הכלי לחשיבה הזאת. התנאים הכי חשובים שלו הם: למוסד המחקרי מהמדענים המתמחים יש חופש אקדמי מוחלט לעשות את הניסויים והנחת הנחות ובחינתן בממדים מדעיים מדויקים, ומזכותם של הממסדים האלה להחזיק את הדמיון הפורה והנסיון כדי להשיג את התוצאות החדשות שמוסיפות לידע האנושי. אין מנחה אותם לכך אלא הנימוסים של המדע ושיטותיו ויסודותיו.
גדולי המדענים של המוסלמים כמו אל-ראזי ואבן אל-האייתם ואבן אל-נאפיס ועוד, היו קטבים של הידע והמדע ומוביליהם במזרח ובמערב למאות רבות, והגיע הזמן לאומה הערבית והמוסלמית לחזור לתחרות הכוח ולהיכנס לעידן של הידע, כי המדע נהייה מקור לכוח הצבאי והכלכלי וסיבה להתקדמות ולפיתוח ולרווחה, והמחקר המדעי החופשי נהייה מטרה להתקדמות החינוך והשתלטות החשיבה המדעית והתפתחות מרכזי הייצור אם הוקדשו להם התקציבים האדירים, והוקדשו להם צוותי העבודה והוצגו להם הפרויקטים הגדולים, וכל זה צריך ערובה של גג יותר עליון למחקר המדעי והאנושי.
המערב כמעט החזיק בידו את כל התקדמות מדעית ועשה מונופול על תהליך המדע לולא התקומה של יפן וסין והודו ודרום מזרח אסיה שהגישו דוגמה למופת ליכולת המזרח על שבירת המונופול הזה, ולהיכנס לעידן של המדע והידע מהשערים הכי גדולים, והגיע הזמן שהמצריים והערבים והמוסלמים ייכנסו לזירת התחרות המדעית והצביליזצית, ויש להם את הכוחות הרוחניים והחומריים והאנושיים והתנאים האחרים של ההתקדמות בעולם שלא מכבד את החלשים והמפגרים.
רביעית: חופש הייצור הספרותי והאומנתי:
היצירתיות מחולקת ליצירתיות מדעית שקשורה למחקר המדעי כנ"ל, ויצירתיות אומנתית שמשתקפת בסוגי הספרות השונים של השירה הלירית והדרמטית והסיפורים והרומנים והבמה והביוגרפיות והאומנות החזותית של הפלסטיק והקולנוע והטיליוויזיה והמוסיקה, ועוד סוגים חדשים בכל הענפים האלה.
הספרויות והאומנתיות בכלל שואפות לפיתוח המודעות במציאות, ולרענן את הדמיון ולהעלות את החוש האסתטי ותרבות החושים האנושיים והרחבת מודעתיהם והעמקת הנסיון של האדם בחיים ובחברה, כמו כן מתיחת ביקורת על החברה לפעמים, לצפות למה שטוב יותר, וכולם תפקידים עליונים שמובילים, לאמתו של דבר, להעשרת הלשון והתרבות ולרענן הדמיון והמחשבה, עם התחשבות בערכים הדתיים העליונים ומידות המוסר.
השפה הערבית הסתמנה במורשתה הספרותית והרטורית עד שבא הקוראן הנכבד בשיא של רטוריקה ונסים, וזה הוסיף לה יופי והבליט את גאוניותה, ואומנות השירה והפרוזה והחוכמה ניזונו ממנה כשרונות והתחילו המשוררים והסופרים מכל הגזעים שנכנסו לאסלאם ודיברו ערבית, לחבר יצירות בכל האומנויות בחופש מלא לאורך הדורות ללא סייג. אלא שמדענים רבים שעוסקים בתרבות הערבית והאסלמית מן השייח'ים והאימאמים היו מספרים סיפורים ושירה לכל סוגיהם, אבל הבסיס היסודי שקובע את גבולות חופש החירויות הוא פתיחות החברה מצד, ויכולתה לספוג את אלמנטי המורשת והחידוש ביצירותיות הספרותית והאמונתית מצד אחר, ואי פגיעה בהם כל עוד שלא נוגעות לרגשות הדתיים או הערכים המוסריים הקבועים, והחירויות הספרותיות והאמונתיות נשארו מן התגליות החשובות להתפתחות מערכת החירויות הבסיסיות והכי פעילות בהנעת המודעות של החברה והעשרת מהותה, וכל עוד שהחירויות המתונות מתבססות, היה זה הוכחה על התקדמות החברה, כי הספרויות והאומניות הן הראי של מצפוני החברות, וביטוי צודק לקבוע ולמשתנה בקרבן, וגם מציגות צורה יפה לשאיפותיהן בעתיד טוב יותר, ואללה הוא העוזר במה שטוב ונכון.
נכתב במשייח'ת אל-אזהר
14 לסאפר, 1433 להגירה 8 לינואר 2012 לספירה
שייח' אל-אזהר
אחמד א(ל)-טייב
יוזמה לאומית מן אל אזהר הנכבד והשתתפות מבורכת מן הממשלה והכניסייה המצרית והמנהיגים הציבוריים, ביום ההיסטורי הזה, יום המהפכה המצרית הראשונה, המהפכה שהפליאה את העולם בסימניה המיוחדות, והאופן הלא אלים שלה, והקפדתה על ההסכמה הלאומית לכל הסקטורים במצרים, וקליטתה לנשקים הכי חדשים במהפכת התקשורת העולמית, כדי להשיג את המטרה הראשונה שלה: לחלץ את מצרים מתקופה שהסתמנה בשחיתות וחולשה וקיפוח ודיכוי. ביום הזה, מצרים כולה חוזרת למקום שהיה עד ראיה להולדת המהפכה, ועד ראיה להקרבה של בני הנוער הפטריוטיים הנאמנים, שהקריבו את חייהם למען מצרים, מצרים חוזרת לכיכר תחריר, שנכנס באותיותיו הערביות לכל השפות הזרות, והשפיע ברוחו הדימוקרטית על הרבה מהעמים במזרח ובמערב.
היום: מצרים של הכיכר ושל הפרלמנט, מצרים הצבא והעם, מצרים הממשלה ומצרים אל-אזהר, מצרים המולדת ומצרים הערבית, מצרים האסלאם ומצרים הנצרות, מצרים ההיסטוריה והמורשת, מצרים האדיקות המקורית, ומצרים של החירויות האזרחיות המלאות, היום זורחת בפניה המהפכניים, ומכריזה על התחיבויות לאומיות אלה:
1-שמירה על רוח הכיכר הזאת, כפי שהייתה ב-18 הימים ששינו את פני ההיסטוריה המצרית, וליכדה את כל בני המולדת.
2-ההתחיבות הלאומית –בשם כל הערכים הצודקים- להשלמת מטרות מהפכת ה-25 לינואר.
3-ההסכמה הלאומית על שמירת כל מרכיבי המולדת הזאת, ללא השתלטות או הדחה או משוא פנים.
4-הדגשת זכותו החוקתית של האזרח לעמוד לדין מול השופט הנורמלי, ואסירה על העמדת האזרחים לדין מול בתי משפט צבאיים, וזיכוי כל האסירים הפוליטיים.
5-ההעמדה המהירה לדין לכל סימני השחיתות והרודנות הנאשמים, באופן שלא פוגע בצדק וחובת היושר.
6-השלמת ההתחייבות לזכויותיהם של משפחות ההרוגים השהידים והפצועים בטיפול הרפואי והפיצוי והעבודה והטיפול המוחלט.
7-המשכת הבנייה הדמוקרטית למוסדות המדינה והשלמת העברת השלטון לאזרחים במועד הנקבע ללא דחיה.
8-ההתחייבות לתוצאות הבחירות החופשיות ושיתוף הפעולה בין כל בחורי המהפכה ונציגי העם הנבחרים בבנית מצרים של העתיד בצל דמוקרטיה ועל יסוד של סמכות פרלמניטרית והסכמה ציבורית.
9-השמדת שארית המדינויות הרודניות, והשחיתות הכוללת, במקביל לעבודה הנחרצת לבניית משק מצרי חזק שמנצל את כל משאבי מצרים, ומגשים את הצדק לכל בניה.
10-חזרת התפקיד הלאומי המצרי בהובלת האיזור, ותרומה למדיניות הבינ-לאומית בהחלטה חופשית ללא תלוייה או משוא פנים.
11-חזרת הצבא הלאומי- אוצר המולדת ושומר מהפכתה –לתפקידו בשמירת הגבולות של מצרים וביטחונה הלאומי.
12-שחרור האנרגיות של העם, דווקא בחורי המהפכה השואפים לבניית החברה והמדינה, ולחימה בבורות ועוני ומחלה, ושואפים להתקדמות מצרים מבחינה פוליטית וכלכית ומוסרית כדי להיות דוגמא למופת לאומה הערבית והמוסלמית.
אללה העד הכי טוב, והוא מספיק לנו
נכתב במשייח'ת אל-אזהר
17 לסאפר 1433 להגירה,
11 לינואר 2012 לספירה.
אחמד אל-טאייב
שייח אל-אזהר
זמן שבו הולכת וגדלה מידת הייהוד הציוני לעיר אל-קודס הנכבד, ומתרבים מקרי התקיפות הציוניות על המקומות הקדושים האסלמיים בהר הבית –ובלבו מסגד אל-אקסא המבורך- והפרויקטים הציוניים מתחרים ביניהם באיום על סימניו, אחרון בהם פרויקט רכבת ירושלים- אל-אזהר הנכבד, הכיוון של העולם האסלמי והמגן על האומה ועל סוגויותיה ההגונות הן לאומיות והן אסלמיות- מודיע על כך:
ראשית: הערביות של ירושלים מזמן עמוק בהיסטוריה, ליותר מ-60 מאות.. כי בנו אותה הערבים היפוסיים באלף הרביעי לפני הספירה.. כלומר לפני עידן אבי הנביאים אברהם -עליו השלום- ב-21 מאות.. ולפני הופעת היהדות –ההלכה של משה- עליו השלום ב-27 מאות.
שנית: ההלכה של משה –עליו השלום- ותורתו, הופיעה במצרים, הדוברת בהירוגליפית, לפני פלישת בני ישראל לארץ כנען, ולפני התגבשות השפה העברית ביותר מ-100 שנים. ועל כן אין כל קשר בין היהדות וגם העברית ולא בירולשים ולא בפלסטין.
שלישית: ההימצאות של העבריים בירושלים לא נמשכה ליותר מ-415 שנים אחרי כך, על דור דווד ושלמה- עליהם השלום- במאה ה-10 לפני הספירה.. והיתה הימצאות זמנית, שקרתה אחרי היווסדות ירושלים הערבית, ושלמות 30 מאה של היסטוריה על כך.
רביעית: אם ההיסטוריה של ירושלים היתה עדת ראיה להרבה פלישות ופולשים, אז הלקח של ההיסטוריה מדגיש תמיד שכל הפולשים עמלו לעשות מונופול על העיר הזאת וייחוסה רק לעצמם.. ככה עשו הבבלים והיוונים והרומאים וגם הצלבניים ואחר כך הציונים שהולכים בעקבותיהם של הפולשים האלה, ורוצים לייהדה ולעשות מונופול עליה, ולהשמיד את ההימצאות הערבית בה.
הפולשים עשו זאת, ואילו האסלאם היה מיוחד, האסלאם שהסתמן בהכרה בכל הדתות וכיבוד כל הקדושות והצטיין בהדגשת קדושת העיר הזאת והפצת זאת בין כל המאמינים בדתות.. דבר שעשה –ועושה- השליטה הערבית על ירושלים ערובה להבטחת האינטרסים של כולם, כי ירושלים בשלטון הערבי הוא –תמיד- העיר של אללה, ששעריה פתוחים בפני כל הבריאה.
חמישית: המונופול על ירושלים וייהודה –בתקיפה העכשווית, מהוה הפרה להסכמים והחוקים והמנהגים הבינ-לאומיים שאוסרים ומפלילים שום שינוי לטבע של האדמה והאוכלוסייה והזהות בשטחים הכבושים, ועל כן ייהוד ירושלים חסר כל ליגיטימיות חוקית, יתר על כן, התנגדות לאמתות ההיסטוריה שמוכיחות את הערביות של ירושלים מאז בניית היפוסים לה לפני יותר מ-60 מאות.
שישית: אל-אזהר הנכבד- ואחריו כל המוסלמים במזרח ובמערב, שמסרבים את הפרויקטים האלה, מזהירים את הישות הציונית והכוחות שמחזקים אותה מן ההשלכות מרחיקות לדת שמאיימות על שלום האיזור ושלום העולם כולו, ומזכירים לישות הציונית –ואלה שעומדים מאחוריה- ש: הצלבנים כבשו מקומות נרחבים יותר ממה שהציונות כובשת, וירושלים נפלה בשבי הצלבני למספר שנים פי כפלים של השבי של הציונות התוקפנית.. עם זאת ההרגל של ההיסוריה –שלא שונה- עשה את וסיים את דף הכיבוש והסיר את השלכות התוקפניים על הזכויות והקדושות.
הציונים –שנשענים על כוח אימפריאליזם הברוטלי, בנסיונם לייהד את אל-קודס הנכבד- הם מהמרים בעתיד היהודים עצמם, וחוצים את הקווים האדומים של האומה המוסלמית, שמונה כרבע האנושות, והיא אומה שמסוגלת –בקרוב- לתפוס בכוח את זכויותיה הנלקחים.
ירושלים אינה סתם חלקת אדמה כבושה, אלא שהיא –קודם כל- מקום קדוש מוסלמי ונוצרי.. וסוגייה שלה אינה –רק- סוגייה לאומית פלסטינית, או סוגיית לאומית ערבית, אלא שהיא –לפני הכל- סוגיית אמונה אסלמית, וכי המוסלמים כשהם נלחמים לשחררה מן האונס הציוני, הם רוצים להדגיש את קדושתה, ואת זה צריך לעודד אצל כל בעלי הקדושות כדי לחלץ אותה מן המונופול הישראלי והיהוד הציוני.
אל-אזהר הנכבד קורא לכל בני החורין בעולם לתמוך בזכות הערבית לשחרר את ירושלים ואת פלסטין.. גם כן קורא לישרי השכל היהודים ללמוד את הלקח מן ההיסטוריה שהיתה עדה על קיפוחם בכל מקום אשר חיו בו, חוץ ממדינות האסלאם והציביליזציה של המוסלמים.
אל-אזהר מדגיש –עוד פעם- שייהוד ירושלים, והתקיפה על סימני הר הבית הנכבד מעין קו אדום, ובו בזמן הקדמה אפשרית לסיים את דף הישות הציונית על אדמת פלסטין.
סלאח א(ל)דין אל-איובי כבר קבע את הדרך לשחרר את אל-קודס הנכבד, כשכתב אל המלך הצלבני ריצ'רד הראשון. ואמר לו ((אל תחשוב שאנחנו יכולים לוותר על ירושלים, כמו גם שאי אפשר לוותר על זכויותנו בה באומה מוסלמית.. ואללה לא ייתן לכם לשים אבן אחת באדמה זאת כל עוד נמשך הג'יהאד)).
ההיסטוריה אישרה על מילותיו של סלאח א-דין, וכבר ברור לכולם שלהיסטוריה הרגלים אלוהיים שלא משתנים, (ואללה גובר על דברו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים) (יוסף: 21). (וידעו אלה אשר עשקו, איזו חזרה יחזרו) (סורת המשוררים: 227).
נכתב במשייח'ת אל-אזהר
24 לזי אל-חגא 1432 להגירה
20 לנובמפר 2011 לספירה.
אחמד אל-טאייב
שייח' אל-אזהר
התוכן
1-מסמך אל-אזהר ואליטה מן המשכילים סביב עתידה של מצרים.. 15
2-הודעת אל-אזהר והאנטליקטואלים לסיוע את רצון עמי ערב. 24
3-הודעת אל-אזהר ואנשי התרבות (אודות מערכת החירויות הבסיסיות) 32
4- הודעת אל-אזהר הנכבד בקשר להשלמת מטרות המהפכה המצרית והחזרת רוחה 44
5. הודעת אל-קודס הנכבד. 48