נאומו של האמאם הגדול פרופ' אחמד א(ל)טייב שייח' אל-אזהר ראש מועצת חכמי המוסלמים ב: ועידת אל-אזהר הבינלאומית לתמיכה באל-קודס
בשם אללה הרחמן והרחום
נאומו של האמאם הגדול
פרופ' אחמד א(ל)טייב
שייח' אל-אזהר
ראש מועצת חכמי המוסלמים
ב:
ועידת אל-אזהר הבינלאומית לתמיכה באל-קודס
הנערכת במרכז אל-אזהר לוועידות
תוך התקופה מן : 29 רביע בי – 1 גומאד א' 1439 להגירה
17 – 18 ינואר 2018 לספירה
בשם אללה הרחמן והרחום
תודה לאללה והתפילה והשלום על אדננו שליחו של אללה, ועל משפחתו וחבריו וכל העוקב למנהגו.
הוד מעלות הנשיא/ מחמוד עבאס – יושב ראש הרשות הפלסטינית!
בעלי המעלות ובעלי ההוד והכבוד!
גברותי ורבותי!
הוי הנוכחים הנכבדים!
שלום עליכם ורחמי אללה וברכתו.. וברוכים אתם הבאים למצרים ארצכם, ובחצר אל-אזהר א(ל)שריף, אנו מודים לכם על נוכחותכם ועל השתתפותכם בכנס הבינלאומי הזה, כנס: "תמיכה באל-קודס אל-שריף" והמסגד אל-אקצא, ראשונם של שתי הקבלות והשלישי של שני הקודשים, והמקום שנסע אליו הנביא מוחמד שליחו של אללה, תפילת אללה וברכתו לשלום.. הכנס הזה שנערך תחת חסותו של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי נשיא מצרים, שמתעניין -עם כל העם המצרי- בסוגיית פלסטין היקרה, ובמיוחד בהשלכות -שקרו לאחרונה- של סיבוכי המדיניות הבלתי הוגנות והבלתי אחראיות, לכן אנו מאחלים לו ולכל המנהיגים האחראים הערבים ולכל המוסלמים, ולכל הנכבדים בעולם המתעניינים בפלסטין, בעמה, במקומותה הקדושים, ובארצה, הצלחה מלאה, ועוצמה שלא תומכת אלא בצדק וביושרה ובעזרת המדוכאים.
גברותי ורבותי!
מאז אפריל 1948 במאה שעברה, אל-אזהר אל-שריף עורך כנסים אחרי כנסים בנוגע לפלסטין, למסגד אל-אקצא, ולמקומות הנוצריים המקודשים בירושלים, הכנסים האלה היו רצופים והגיעו ל 11 כנסים שנערכו בין 1948 ו 1988, והיו נוכחים בהם גדולי המדענים ואנשי הרוח המוסלמים והנוצרים מאפריקה ואסיה ואירופה, והוגשו בכנסים האלה מחקרים מדויקים ועמוקים ביותר, עם נשימתו של המודאג שלא נותרו לו אלא נפיחות שדומות לנפיחותיו של חולה החזה שאבד את התרופה והמחלה הביסה אותו.
הכנסים האלה בכל פעם היו מביעים את סירוב ההתקפה הציונית על המקומות המקודשים של המוסלמים והנוצרים, וכיבוש המסגד אל-אקצא ושריפתו, וחילול הקודש שלו על ידי החפירות והמנהרות והטבחים בתחומותיו, ושלילת העתיקות הנוצריות והשמדתן, מביניהן, כניסיות ומנזרים, מקלטים ובתי קברות בירושלים, טבריה, ויפו, ועוד.
והיום קורא אל-אזהר לכנס השני עשר, בעוד שלושים שנה מהכנס האחרון שנערך בנוגע לסוגיה הפלסטינית ולמקומות המקודשים של המוסלים והנוצרים... והכנס שלנו היום, אף על פי עשירותו עם כל השכלים המושכלים והמצפונים המפוכחים שבאו ממזרח וממערב, הוא לא צפוי שיוסיף חדש על מה נאמר ונכתב בנוגע ל "סוגיתינו" ולכל התלוי בהשלכותיה המדעיות, ההיסטוריות, והמדיניות, אבל מספיק שהכנס הזה מתריע -מחדש- על סכנה מתקרבת, ומעורר את להבת הנחישות וההתכוונות שנחשב שהן נקפאו, ומעורר את הקונסיזוס של הערבים, המוסלמים, הנוצרים, ומשכילי העולם ונכבדיו על חיוב העמידה בפני השטיות הציוניות הברבריות במאה העשרים ואחת, שנתמכו על ידי מדיניות עולמיות, וחוששות הרבה אם הן חשבו לזוז סנטימטר ממה שרשמו להן הישות הציונית והמדיניות הפרו ציונית, שאני חושב באופן מוחלט, כפי שאומר מדעני האמונה, שסופו של הכיבוש להתפורר, ואם נראה היום שהוא אי אפשרי להגשים, אלא שהזמנים משתנים, וסופו של הכובש הוא ידוע, וסופו של העושק הוא מובן ומודגש, ואם הארכנו לחכה אותו.. נא לבדוק את ההיסטוריה של רומא במזרח, ולשאול את הפרסים על ההיסטוריה שלהם במזרח האי של הערבים, ולשאול את המסעות הצלביות ששרדו בפלטסין מאתיים שנה, ולשאול את המדינות שתמיד התרברבו שהשמש לא שוקעת מעל ארצותיהן, ולשאול את הכיבוש האירופי כשהוא נסוג ממרוקו, מאלגיר, מתונסיה, ממצרים, מעירק, מהודו, מאנדונסיה, ומסומליה.. לשאול את כל אלה כדי שתדעו -מחדש- כי ההתפוררות היא גורלם של התוקפנים, ושכל כוח תוקפני -כפי שאומר בן ח'לדון- הוא נידון לשחיטות
משוררנו הערבי היה צודק כשאמר:
והלילות -כפי שאני מכיר אותם- מעוברים ** מלאים, ויולדים כל מוזר.
זאת עובדה קוסמית וחוק אלוהי, והספק בה נחשב כי "זלזול במדע, זלזול בשכל וזלזול באמינות החשיבה"
אך העובדה זו קשורה עם עובדה אחרת וקודמת לה, אני מתכוון לעובדה שמחזיקה בכוח כלפי התוקפנות, ומשפילה אותה, ומכריחה אותה כדי לבדוק את החשבונות שלה, ולחשוב אלף פעמים לפני להתרגל בהתפרעותה, בהפקרותה ובשרירותה. אללה יתעלה יודע שאנו -אע"פ זה- קוראי שלום, אבל שלום שמבוסס על הצדק, ההערכה וקיום של ההבטחות שאין ניתן למכור או לרכוש או להתמקחות, שלום שאינו מכיר את ההשפלה או ההכנעה או הפגיעה בחופן מעפר המולדות או הקודשים.. שלום שתומך בו כוח המדע, החינוך, הכלכלה ושליטה בשווקים, וחימוש יכול להחזיר לו כפל כפלים ולכרות את איזו יד שמנסה לפגוע בעמו וארצו.
ואם נכתב עלינו בזמן זה לחיות בנינו אויב זר, שרק לא מבין אלא לשון הכוח, אין לנו סליחה או מחילה בפני אללה ובפני ההיסטוריה שנהיה חלשים, כנועים וחסרי אונים, ובידינו -אם רצנו- כל דרכי הכוח ומקורותיו החומריים והאנושיים..
אני עם אשר האמינו כי הישות הציונית אינה אשר ניצחה אותנו במלחמות 48 ו67 או במלחמות והתנגשויות אחרות, אלא שאנו אשר עשינו התבוסה בידיים שלנו, ובטעות הערכתנו וקוצר המבט שלנו בהערכת הסכנות, כאשר ההתנהגות שלנו הייתה ברזה במקום הרצינות. במלות אחרים, אין אומה ההשתייכות שלה מפוזרת, והזהות והמגמות שלה קורעת ביכולתה לעמוד בפני ישות לוחמת באמונה קבועה, ותחת דגל אחד, לבל יפול הדגל או יוקצר האון. וכפי שאמר יתעלה: "ואל תריבו ביניכם, לבל יפול לבכם ותרפה רוחכם" (שלל המלחמה: 46).
אבותיי ורבותי:
אני יודיע היטיב כי מילותיי אינם נאמרים בפעם הראשונה, בו בזמן שהם עדיין זורמים מרחם הכאב והדאבה, וכי השפעתם אינם אלא כמו השפעת אשר האזנו ושמענו לאורך שבעים שנה עברו, במהלך נאומי גדולי הפוליטיקה, המדע, המחשבה והתקשורת, בלי שום שינוי במציאות, או אף עצירה לתאוה השוטה אשר בולעת וגומעת, או מביעה הדמים שנשפכו, קורבנות, וסבל וכאב בבתי סוהר ובתי מעצר, אשר נסבל מהם בני העם הפלסטיני אם נערים, נשים או ילדים, אשר קיימו התנגדות אדירה והחזיקו מעמד בסבלנות רבה, והחלטה נחושה בלי שום חולשה או רפיון.
כן! הרי שאפשר להגיד דברים כאלה בנאומי הזה או בוועידה הזאת, אבל אין שום ספק שאתם מסכימים איתי שהוועידה של היום שונה לגמרי מכל הוועידות הקודמות לה, כי הוועידה של היום נערכה בנסיבות דומות לענן כהה אשר מבשר רעות בזרם סוחף. ואכן שהתחילה הספירה לאחור לחילוק האזור לחלקים ולרסק אותו לרסיסים, והשבת הישות הציונית על כס המשפט באזור כולו, אשר מצוה ומראה אשר מה שהיא רואה, והאזור חייב לומר נעשה ונשמע. רק מבט לעבר המזימות הנחרשות למולדת על חופי אטלנטי, שערי ים-סוף וחופי מזרח ים תיכון, והתארכותם בתימן, עיראק, וסוריה – מחייב אותנו לשים לב שהעניין חמור, וכי החזרה על הנאומים והרמת הסיסמאות אינו מתאים לגודל המזימות הנחרשות לנו, וכי אם נתמודד עמהן כמו שמתמודדים לאורך שבע מאות שנים, אין שום ספק שהדורות הבאים יקללו אותנו, והנכדים שלנו יתביישו שאנו האבות שלהם. לכן התקווה שאני מצפה שתתגשם במפגש זה, שנצא בתוצאות מעשיות ולא שגרתיות, אשר נשקיע בהן הפעילות, ונסדר בהן המאמצים, ואם היו קטנים או בלי השפעה גדולה. הודות לכך: הראשון והחשוב ביותר: החזרת התודעה בסוגיה הפלסטינית בכלל ובאל-קודס בפרט. בכל מקרה שהאמת המרה היא שהלימודים שלנו בכל שלבי החינוך חסרי אונים להוות במידה מסוימת מן התודעה בסוגיה הזו בשכלי מילונים רבים מבני נוער הערבים והמוסלמים. אין מקצוע אחד אשר מקדיש שעריו להכרה בחומר הסוגיה, ובהיסטוריה והמציאות שלה, והשפעתה על עתיד בני הנער אשר מקבל את סימן ההגנה על פלסטין, והוא כמעט לא יודע אודותיה משהו בעל חשיבות, בהשוואה עם בני הנוער של הקיבוצים שיש להם חומרים לימודיים, שירים, ודקלומים שמדריכים אותם להיות קפדניים.. ולהזין אותם בגזענות, וקנאות כלפי כל ערבי ומוסלמי.. זה מה שאנו מחפשים אותו בחומרי הלימוד, גם אנו מחפשים אותו בכללי התקשורת השונות, בעולמנו הערבי ואסלאמי, הדיבור על פלסטין ועל אל-קודס כמעט לא עובר על מבזק ממבזקים, או דווח שגרתי על ידי כתבים, השפעתו מסתימה מיד בעת הסתיימות המבזק, ומעבר הקריין למבזק אחר.
ההצעה השנייה: כי ההחלטה הלא צודקת של הנשיא האמריקני, שדוחה על ידי יותר מ128 מדינה, וכל עמי הארץ שדורשים שלום מכחישים אותה, צריך להשיב לה באמצעות מחשבה ערבית ואסלאמית חדשה שתתמקד בהדגשה ערבית של אל-קודס, וקדושת הקדושים האסלאמיים והנוצרים ומה ששייכים להם, וההדגשה זו תהפוך לתרבות מקומית ועולמית שיתקבצו לה כוחות התקשורת הערבית והאסלאמית, וזה הרבה, וזה התחום שהאויב ניצח אותנו בו והצליח לנצל אותו...
אנו חייבים שלא להסס להתייחס לסוגיית אל-קודס מפרספקטיבה דתית: אסלאמית או נוצרית.
הדבר המפליא ביותר להפוך את המטרה הדתית לשולי בהתמודדות עם הסוגיה הפלסטינית, בעת שכל כרטיסי הישות הציוני הם כרטיסים דתיים אמתיים שלא מסתירה אותם, ולא חושבת שהם מעשים מבישים שיש לה להסתתר בגללם, ומה שיש בידה ממוצדקים לתפוס בכוח הזרוע את הארץ שמכחישה אותה, גם אבותיה הקדמונים והאחרונים חוץ מלהשתטות בטקסטים ואגדות דתיות שמצדיקות את הקפדנות, ומתירה שפיכת דמי האנשים וכבודם והונם! ואף מה שיש בידה של הציונות הנוצרית המודרנית שעומדת מאחורי הישות זו ותומכת בה, ומבטיחה לה כל מה שהישות שואפת, מלבד תפיסות דתיות מזויפות שאבותיה של הכניסיה ומלומדיה וחכמיה מסרבים ומכחישים אותן מאוד.
ההצעה שאני מגיש בפני כבודכם כדי שתבדקו אותה ותקבלו מה שאתם רואים, להקדיש את שנת 2018 שתהיה שנת אל-קודס הנכבד: להיכרות בו , לתמיכה בבני אל-קודס באופן חומרני ורוחני, ופעילות תרבותית ותקשורתית באופן מתמשך, שמאמצות אותה ארגונים רשמיים, למשל: הליגה הערבית, ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי, המוסדות הדתיות, האוניברסיטאות הערביות והאסלאמיות וארגוני החברה האזרחית ועוד..
אסיים את נאומי, שאני דואג שהיה ארוך יותר מדי, בקריאת האומה להסתמך על כוחה, ולהחזיר לעצמה את האימון שלה באללה ובנפשה, שלא ללכת אחרי הבטחותיהם של המסתתרים במעבר לים שהם מפרים את בריתותיהם עמנו, וחצו את כל הקווים האדומים. אללה יתעלה היה צודק כשאמר: ואל תטו אל אלה אשר עשקו, לבל תאחז בכם האש, ואין לכם זולת אללה בעלי ברית, אחר- כך לא תושעו (סורת הוד: 113)
מודה לכם על הקשבתכם.
שלום עליכם ורחמי אללה וברכותיו
נכתב ב משייח'ת אל-אזהר:
רביע ב' לשנת 1439 להגירה אחמד אל-טאייב
16 ינואר לשנת 2018 לספירה שיח' אל-אזהר