נאום כבוד האמאם הגדול פרופ' אחמד א(ל)טייב שייח' אל-אזהר יו''ר מועצת חכמי המוסלמים ב: המפגש העולמי של האחווה האנושית באבו דאבי איחוד האמירויות הערביות
בשם אללה הרחמן הרחום
נאום כבוד האמאם הגדול
פרופ' אחמד א(ל)טייב
שייח' אל-אזהר
יו''ר מועצת חכמי המוסלמים
ב:
המפגש העולמי של האחווה האנושית
באבו דאבי איחוד האמירויות הערביות
בשם אללה הרחמן הרחום
אחי וחברי היקר/ כבוד האפיפיור של הכנסייה הקתולית האפיפיור פרנסיס
אחינו היקר הוד מעלתו שייח / מוחמד בן זאייד ואחיו הוד מעלתו שייח מוחמד בן ראשיד, ואחיו, מנהיגי איחוד האמירויות הערביות
שלום עליכם ורחמי אללה וברכותיו. ואחר כך:
אני מתחיל את נאומי בהודות תודות למדינת איחוד האמירויות הערביות המאוחדות: הנהגה ועם, לארח אירוע היסטורי זה, שמאסף את מנהיגי הדת, חכמיה ומנהיגי הכנסייה, פוליטיקאים, ואנשי המחשבה, הספרות והמדיה.. חבורה עולמית מהמשתתפים היום בארץ "אבו דאבי" הטובה, להיות עדים עם כל העולם על פרסום "מסמך האחווה האנושית", ומה שכולל מקריאה להפיץ את תרבות השלום, כיבוד האחר והשגת ההרווחה לכל האנושות, כתמורה לתרבות השנאה, העוול, האלימות ושפיכת הדמים. וכדי לבקש ממנהיגי העולם וקובעי המדיניות, ומי שבידיהם את גורלות העמים ומאזני הכוחות הצבאיים והכלכליים - דורש אותם למנוע את שפיכת הדמים, והריגת החפים מפשע, ולשים קץ מידי למה ששוררים מסכסוכים ומדוחים ומלחמות אבסורדיות שעומדות להחזיר אותנו לשקיעה ציביליזצית אומללה שמאיימת בפירוץ מלחמה עולמית שלישית.
.. .. ..
הנוכחים הנכבדים!
אני שייך לדור שיכול להיקרא דור המלחמות, במלוא מובן המילה מפחד, אימה וסבל, ועודני מזכיר את דיבורי בני האדם -בעקבות מלחמת העולם השנייה- על זוועות המלחמה ומה שהשאירה מהרס וחרבון, ואני כמעט הייתי בעשר שנים עד שתקפה אותנו מלחמת התוקפנות השלישית באוקטובר 1956, וראיתי במו עיני את פצצת המטוסים לנמל התעופה של עירי "לוקסור", וכיצד חיינו לילות בחושך, שלא ישנו בהם עד הבוקר, ואיך היינו ממהרים למערות כדי למצוא מחסה בהן בחושך, והזיכרונות עודם מאחסנים מזיכרונות כואבים אלה, דבר שמחזיר אותם בכאב כאילו לא עבר עליהם הרבה מששים שנה.. לא עבר על מלחמה זו עשר שנים עד שפרצה מלחמת 1967, והייתה קשה ויותר חמורה מקודמה, אנו חיינו אחריה שש שנים במה שכונה כלכלת המלחמות, ולא נשמנו לרווחה אלא אחרי ניצחון 1973 במלחמת השחרור שהחזירה לערבים כולם את כבודם, ושלחה בהם את מאגרי הגאווה והכבוד, והיכולת להביס עוול ואנשיו, ולעמוד בפני התוקפנות והתוקפים.. וחשיבתנו אז כי אנו נפרדנו מעידן המלחמות, והתחלנו את עידן השלום, הביטחון וההפקה.
אבל עד מהרה השתנה המצב לאחר שעמד בפנינו גל חדש ממלחמה זדונית בשם «טרור» שהתחילה בשנות התשעים, ולאחר מכן גדל המצב עד שנהפך היום לסיוט ממאיר לעולם כולו במזרח ובמערב.
התקווה הייתה מנצנצת מהמילניום השלישי, בעת שנסוגו גלי האלימות והטרור והריגת החפים מפשע מבין האנשים, הנשים והילדים, אך התאכזבנו פעם אחרת כשנבעתנו בגלל אירוע הפצצת שני מגדלי המסחר העולמי בניו-יורק באחד ועשרה בחודש ספטמבר מתחילת המאה העשרים ואחת, שהאסלאם והמוסלמים שילמו בעדו מחיר יקר, והורשעו מליארד וחצי מוסלם בפשע יחידים שמספרם לא עלה יותר ממספר האצבעות, ואירוע זה נוצל בשליליות בפיתוי "המדיה" הבינלאומית על ידי הצגת האסלאם בצורת הדת הצמא לשפיכת דמים, והצגת המוסלמים בצורת ברברים פראיים שנהפכו לסיכון מאיים על תרבויות וציויליזציות מודרניות, וכבר הצליחה מדיה זו בהפצת רגשי השנאה והפחד בנפשות המערביים כלפי האסלאם והמוסלמים, והשתלט עליהם מצב רוח של אימה, שלא מהטרוריסטים בלבד, אלא מכל מה שהוא אסלאמי לגמרי..
גבירותיי ורבותיי!
"מסמך האחווה" שאנו חוגגים היום בפרסומו מארץ טובה זו כבר נולדה על שולחן נכבד, כשהתארחתי מטעם אחי וידידי היקר פרנסיס בביתו הנכבד, כשעלה אותה על השולחן אחד הצעירים הנוכחים בארוחה מבורכת זו, ומצאה חן רב מקדושתו, ותמיכה ואימוץ מטעמי, והיה זה לאחר דיאלוגים רבים שהסתכלנו בהם את מצבי העולם ונסיבותיו, והטרגדיה של ההרוגים, העניים, האומללים, האלמנות, היתומים, המדוכאים, הפוחדים והנמלטים מבתיהם וארצותיהם ומשפחותיהם, ומה אפשר שתציג אותו הדתות האלוהיות כגלגל הצלה לאומללים אלה, ומה ש הפתיע אותי כי החששות של הוד קדושתו והחששות שלי היו זהים למדי, וכי כל אחד ממנו הרגיש את האחריות שאללה ידון אותנו לפיה בעולם הבא, והיה ידידי היקר רחום וסובל מהטרגדיה של כל בני האדם. בלי הבחנה או אפליה או הסתייגות.
והיה ממה שהסכמנו עליו:
כי הדתות האלוהיות חפות מהפשע מהתנועות והקבוצות המזויינות שנקראות לאחרונה "טרור", איזו שהיתה דתן או אמונתן או אידיולוגיה שלהן או קורבנותיהן או הארץ שעליה מקיימות את פשעיהן המגונים.. אלה הם רוצחים ושופכי דמים, ועוברים על חוק אללה ושליחותיו.. וצריכים האחראים במזרח או במערב לקיים את מחויבותיהם בעקיבה לאחר תוקפנים אלה ולעמוד בפניהם בכל הכוח, ולהגן על נפשות בני האדם ואמונותיהם ומקומות העבודה שלהם מפני פשעיהם.
כמו כן הסכמנו כי הדתות הסכימו פה אחד על איסור שפיכת דמים, וכי אללה אסר את הריגת הנפש בכל שליחותיו האלוהיות: הצהיר בכך מושה עליו השלום בעשר המצוות על הר חורב בסיני, ואמר: «אל תהרג! אל תנאף! אל תגנוב!»[1], ואחר כך הצהיר בכך עיסא עליו השלום מעל הר הגליל, שעל יד כפר נחום בפלסטין, "במורשתו המוסרית היקרה" שנקראת בשם עצת ההר, וכבר הדגיש מר המשיח על מה שבא בו מושה, ובנוסף על כך אומרו: «שמעתם כי נאמר לקדמונים: אל תהרוג, כי מי שהורג היה ראוי לדין המשפט, אך אני אומר לכם: מי שכעס על אחיו היה ראוי לדין המשפט (...) ומי שאמר לו: הוי הנבער מדעת היה ראוי לגיהינום"[2], ובא מוחמד תפילת אללה עליו וברכתו לשלום והודיע לבני האדם מעל הר ערפאת בנאום האחרון לו שנקרא בשם נאום הפרידה, והודיע מה הודיעו שני אחיו לפניו, והוסיף גם כן ואמר: "הוי בני אדם, אני נשבע באללה אינני יודע אולי לא איפגש עמכם לאחר היום הזה, במקום הזה, אללה ירחם בן אדם שמע את נאומי היום והבין אותו (...) הוי בני אדם, הרי דמיכם וכספיכם וכבודכם אסורים עליכם, כקדושת היום הזה, בארץ הזאת, ותיפגשו עם אללה וידון אותכם על מעשיכם (...) הרי יודיע הנוכח מכם לנעדר». והיה אומר כי מי שהפריד בין אם ובנה הפריד אללה בינו ובין מאוהביו ביום התקומה.. ומי שרמז לאחיו בחלק מברזל, הרי המלאכים מקללים אותו, אפילו היה אחיו מאביו ואמו.
בנוסף לעשרות האותות מהקוראן שאוסרים את הריגת הנפש, ומודיעים כי מי שהרג את נפש היה כמו שהרג את בני האדם כולם, ומי שהחיה אותה היה כמו שהחיה את בני האדם כולם. .
ואתם יכולים לראות את אחידות השיח האלוהי ואחידות מובנו, אך אחידות המקומות שנביאים נכבדים אלה נאמו, והם: הר הטור בסיני במצרים, והר מן ההרים בפלסטין, והר ערפאת במכה בחצי האי ערב..
ומכאן יהיה ברור כי אין נכון מה שנאמר כי הדתות הן הסיבה הבסיסית למלחמות, וכי ההיסטוריה עדה לכך, דבר שהצדיק את מהפכת התרבות המודרנית על הדת ומוסרה, והזנחתה מלהתערב בענייני הציוויליזציות, לאחר הפצת השקר הזה -כאש בשדה קוצים- בתודעת בני האדם והנוער, ובמיוחד במערב, והיה הסיבה להפצת האתיאיזם והפילוסופיות החומריות ואסכולות האנרכיה ואבסורד והחירות ללא גבולות, והקמת המדע הניסיוני כתחליף ל-"דת", ולמרות כך, ולאחר יותר משלוש מאות שנים שעברו של המהפכה נגד אללה ונגד הדתות האלוהיות, הייתה התוצאה מאכזבת בכל הקריטריונים, והתגשמה תוצאה זו בטרגדיה של בן האדם הנוכחי שאין להכחיש אותה אלא מתנגד בעקשנות לה.
האמת שיש להדוף על ידה את הכזב הזה היא כי הסיבה הראשונה למאבק העולם הנוכחי היום נובע מהיעדרו של המצפון האנושי, והיעדרו של המוסר הדתי, והשתלטות הנטיות והתאוות החומריות, האתאיסטיות והפילוסופיות העמוקות האומללות שעשו בן אדם לאלוה, ולעגו לאללה ולמאמינים באללה.. וזלזלו בערכים העליונים הנשגבים, שהם הרסן היחיד לרסן את בן האדם ולאפק את "הזאב" הטמון בתוכו..
אך המלחמות שפרצו בשם "הדתות", והרגו את בני האדם בשמן הרי דתות אלה אינן נשאלות עליהן, אך נשאל עליהן סוג זה ממדיניות פזיזה ששקדה על ניצול כמה מאנשי דתות להיות מעורבים ביעדים שלא יודעת אותם הדת ולא מכבדת אותם, ואנו מכירים כי יש שם מאנשי הדתות מי שפירש את טקסטיה הקדושים פירוש מעוות, אך איננו מאשרים אף פעם כי הבנת הדת הבנה שלמה נקייה לא מאפשרת לאלה התועים המתעים להשתייכות נכונה לאיזו דת אלוהית, ואינה מצדיקה להם את בגידת אימוניהם במסירת הדת כפי ששלח אותה אללה.
אך סטייה זו המגוייסת בהבנת הטקסטים אינה מוגבלת על טקסטי הדתות וניצולן בתוקפנות על בני האדם, אך לעתים קרובות זה קורה בתחומי המדיניות, כשקוראים אנו את טקסטי האמנות הבינלאומיות הקשורות לשמירת השלום העולמי קריאה מיוחדת שמצדיקה את הנהלת המלחמות נגד מדינות בטוחות, והריסתן על ראשי עמיהן, ואין מה שמונע לאחר ביצוע מדיניות זו לתאוותיה התוקפנית האגרסיבית.. אין מה שמונע מלהתנצל בפני השכולות, היתומים והאלמנות כי מדיניות זו ביצעה שגיאה בחשבון והערכה. הדוגמאות לכך בהירות כשמש בצהרי היום.
בשביל זה קראנו באמנה זו להפסיק את שימוש דתות ואסכולות בהלהבת שנאה ואלימות וקנאות עיוורת, ולחדול מלהשתמש בשם אללה כדי להצדיק את מעשי רצח, גירוש, טרור ודיכוי. וכבר זכרנו לעולם כולו כי אללה לא ברא את בני האדם כדי להיהרג אותם או לדכא אותם או לדחוק עליהם בחייהם.. וכבר אללה -יתעלה ויתרומם- אינו זקוק למי שקורא בשמו להרוג את הנפשות או להפחיד את האחרים בשמו".
הנוכחים הנכבדים!
אני בטוח כי יוזמות הכרחיות אלה ומעשים טובים כלפי השגת האחווה האנושית באזורנו הערבית יביאו את פריהם, וכבר התחילו, ותהילה לאללה, באופן חזק במצרים כי הושקו לפני כמה ימים המסגד ובית הכנסייה הראשונים והגדולים ביותר, בבירה המנהלית החדשה, ובצעד היסטורי, כלפי קידום הסובלנות והשתלת האחווה בין הדתות, וביוזמה מובילה מן הנשיא מר עבד אל-פתאח אל-סיסי, נשיא מצרים.
ונשארו לי כמה דברים שאני מפנה לעבר האחים שלי במזרח, כי להמשיך בעידוד את אחיכם מהתושבים הנוצריים בכל מקום, כי הם שותפינו במולדת, ואחינו שמזכיר אותנו הקוראן הנכבד כי הם בני האדם הקרובים ביותר לנו בתחום החיבה באומרו יתעלה: ﴿ זה ומהם כומרים ונזירים, והרי הם אינם מתגאים﴾ [השולחן הערוך: 82], הנוצרים -כולם- לבובותיהם נמלאות בחסד, חנינות ורחמים, ואללה יתעלה הוא שעשה בלבבותיהם תכונות טובות אלה.. וזה מה שמאשר אותו הקוראן באומרו יתעלה בסורת הברזל: ﴿והבאנו את עיסא בן מרים והענקנו לו את האוונגליון, ועשינו בלבבות חסידיו חנינה ורחמים﴾ [הברזל: 27] .
עלינו אנו המוסלמים לא לשכוח כי הנצרות אימצה את האסלאם, כשהייתה דת בעריסתה, והיגנה עליה מעריצות עבודת אלילים, שהייתה שואפת לחסל אותה בעריסתה, וזה כשציווה הנביא תפילת אללה עליו וברכתו לשלום את המדוכאים מחבריו, והם רוב חסידיו בעת שהתחזק נגדם דיכוי קורייש ואמר להם: "לכו אל ארץ חבש כי יש בה מלך שאינו עושק אחד תחת חסותו" ומלך נוצרי זה קיבל את פניהם במדינתו הנוצרית, וכיבד אותם והיגן עליהם מפני קורייש, ואחר כך החזיר אותם לעיר אל-מדינה המאורה לאחר שהתחזק האסלאם והתיישב.
ומילה אחרת לאחיי הנוצרים במזרח: אתם חלק מאומה זו, ואתם אזרחים. ואינכם מיעוט, ואני מבקש מכם להיפטר מתרבות מונח המיעוט השנוא, הרי אתם אזרחים מלאי הזכויות והחובות, ודעו כי האחדות שלנו היא הסלע היחיד שעומד איתן בפני המזימות שאינן מבחינות בין נוצרי ומוסלם, כי הגיע רגע האמת והגיעה עת הפקת הפרי.
ודברי לאזרחים המוסלמים במערב כי התערבו בחברותיכם התערבות חיובית, ועל ידיה שומרים על זהותכם הדתית כפי ששומרים על כיבוד חוקי חברות אלה, ודעו כי ביטחון חברות אלה אחריות לגיטימית, ואחריות דתית עליכם שאתם נידונים עליה בפני אללה יתעלה, ואם הוצאו לאור חוקים שמצווים עליכם את ניגוד הלכתכם לכן עקבו אחר הדרכים החוקיות, כי הן מבטיחות להחזיר את הזכויות אליכם ולהגן על חירותכם.
כמו כן אני אומר לצעירי העולם במערב ובמזרח: הרי העתיד מחייך לכם, ועליכם להצטייד במוסר, במדע ובידע. עליכם לעשות את האמנה כחוקת עקרונות חיים, עשו ממנה הבטחה לעתיד רק מסכסוכים וייסורים, עשו ממנה אמנה בונה לטוב והורסת לרע, עשו ממנה סוף לשנאה.. לימדו את ילדיכם את האמנה הזאת, כי היא המשכה לאמנת עיר אל-מדינה המאורה, ולעצת ההר, והיא הגנה למשותפות ועקרונות מוסריים.. ואני אעבוד עם אחי קדושת האפיפיור, בזמן הנשאר מחיינו, ועם כל המנהיגים הדתיים למען לחסות את החברות ויציבותן, וכאן צריך לשבח במפגש סולידריות הדתות לבטחון החברות שנערך כאן באבו-דאבי בנובמבר שעבר, וזכה בחיזוק מן אל-אזהר הנכבד ומן הוותיקן, והשתתפו בו כמה ממנהיגי הדתות למען לשאת את אחריותם לחסות את כבוד הילדים.
.. .. ..
ולבסוף: אני מכיר את רוב תודות לאח הנכבד, הוד מעלתו של השיח' מוחמד בן זאיד על טיפולו ליוזמה הסטורית זו, ותמיכתו ב-"מסמך האחווה האנושית" שאנו מקווים לאחריו לכוננן את השלום בין העמים, והקצת רגשי החיבה והכבוד ההדדיים בין המערב למזרח ובין הצפון לדרום.
כמו כן אני מביע תודות לשיח' עבד אללה בן זאייד ולכל בני הנוער המצטיינים, שפעל לסדר את המפגש הזה בצורה נכבדת זו.
ולפי מאמרו של אללה יתעלה: (ואל תגזלו את זכויות בני האדם), אני מביע את תודותי לשני אנשים אלמונים היו מאחרי הכנת "מסמך האחווה האנושית" מראשיתו ועד הופעתו היום באירוע עולמי זה, והם: שני הבנים היקרים, השופט/מוחמד עבד אל-סלאם - יועצו לשעבר של שיח' אל-אזהר, והאב יואנס לחט'י גיד- המזכיר האישי לקדושת האפיפיור פרנסיס, ואני מביע להם ולכל מי שתרם בהצלחת מפגש זה כל התודות, ההערכה והכבוד.
אני מודה לכם לטוב הקשבתכם.
ושלום אללה עליכם ורחמיו וברכותיו,
האמאם הגדול פרופ' אחמד אל-טייב, שיח' אל-אזהר