تجريبي
בשם אללה הרחמן והרחום
שלום עליכם ורחמי אללה וברכתו
אשמח בתחילת נאומי לברך אותכם , דווקא אורחי מצריים היקרים
בעלי הכבוד וההוד מאנשי הכנסיות המזרחיות והמערביות
גברותי ורבותי!
ברוכים הבאים ומודים לכם על קבלת הזמנת אל-אזהר הנכבד ומועצת חכמי המוסלים להשתתף ב" וועידת אל-אזהר העולמית לשלום". הוועידה הזאת אינה הראשונה שנערכת לדון בסוגייה זו, גם לא תהיה האחרונה. אני מרגיש בכבוד רב להיות מהדוברים בתחילת הוועידה זו. אני חושב גם כן כי נושא " השלום העולמי" למרות מה שנאמר בעניינו, אלא שהוא חסר לעוד מחקרים ובדיקות, בגלל שמושג " השלום העולמי" נהפך כחידה כה מסובכת, שקשה לכל שכל בעל הגיון בסיסי לעקל אותו בגלל " הסביכות" שבמסגרתה סוטים העקרונות, ומתערבבים בה הממדים והראיות.
נראה כי "השלום" אינו עוד העקרון הבסיסי בחי האנושות כפי שרואים בעלי תאוריית השלום מפילסופי ההיסטוריה, שקובעים כי "השלום " הוא העקרון הבסיסי בחי האנושות, וכי המלחמה והאלימות עניין חריג מהבסיס העקרי. אולי בעלי תאוריית המלחמה, היו רחוקי ראייה כשקבעו כי " ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של אגמי דמים..ההיסטוריה מספרת לנו כי האנושות לא חייה לתקופה כה גדולה תחת שלום מלא וממושך.
כמה סופרים אמריקאים כתבו כי בתולדות האנושות שהיא בת כשלושה אלפים וחצי שנה, רק ב 268 שנה היתה האנושות בשלום, ושאר השנים היתה עסוקה במלחמות, מכאן הסיק גורג וויל – הסופר האמריקאי הידוע- כי השלום חסר יכולת להגן על עצמו([1]).
אין ספק כי המחלוקת בהגדרת מושג השלום מאיץ את רבים לחקור אותו במקורות על אחרות, כלומר במקורות חצות זמן ומקום, שאינן נשפעות הן מהסביבה שלהן, והן מנסיבות מיוחדות ומקרים היסטוריים משתנים. אני מתכוון למקורות על, המקורות שעולים על השינוי והעצמיות, האינטרסים, המגמתיות וקצר ראייה ומחשבה
מתכוון לדתות האלוהיות והטקסטים המקודשים שלהן. שחוזרים אליהם כמו העופות הנפחדים שחוזרים לקניהם הבטוחים והמוחסנים.
תרשו לי גברותי ורבותי לסיים את ההקדמה הזו שהתארכה מעט, למלה כה מקוצרת על ראיית האסלם למושג "השלום" שהוא הדת שלי והולך ביאורו לדעת את המחשבות הנכונות והטוב מהמעשים וההתנהגות.
..אני מתעניין לומר כי כל מה שנאמר על האסלם, נאמר גם כן על הנצרות והיהדות, אני לא אומר זה כהחמאה לכבודכם, אם כן היתה החמאתכם בעניין דבר נעים, אבל האימון שלי ששאבתי מהקוראן הנכבד הדריך אותי – כמוסלם- כי שליחותו של מוחמד אינה דת נפרדת ועצמאית משליחותו של עיסא, משה, אברהם ונוח עליהם השלום.
אבל היא החולייה הסופית בשלשלת הדת היחידה שהתחילה באדם והסתימה בנביא האסלם. השלחויות האלה מתחילתן עד סופן דומות בתוכן שלהן ואינן שונות, אלא בעניין החוקים המבצעיים המשתנים. לכל שליחות יש חוקים מבצעיים שמתאימים את זמנם ומקומם והמאמינים בהם.
בגלל הזמן הקצר, לא אצטט בפסוקי הקוראן שמדגישים כי מה שגילה אללה למוחמד עליו השלום, הוא אותו דבר שגילה לנוח, אברהם, משה ועיסא עליהם תפילת אללה ושלומו.
זה מה מפרש לנו את הסכמת הדתות על הערכים הבסיסיים והמוסרים היקריים, ועשרת הדברות, ועצת ההר והפסוקים שמתיחסים לאותן מצוות שכולן הולכות בדרך אחת ומדברים שפה רגשית אחת. לגבי ראיית האסלם למושג "השלום" תרשו לי להציגה בצורת מסרים מדורגים באופן הגיוני זה אחר זה, המסרים האלה להלן:
הקוראן הנכבד קובע את אמת המחלוקת בין האנשים בדת, באימון בשפה ובצבע, רצון אללה הוא ליצור את העבדים שלו שונים "השוני" הוא המנהג של אללה ביצורים שלו שלא משתנה ולא נעלם עד אחרית הימים.
אחרי אמת השוני בדת תבוא זכות " חופש האמונה" כי חופש האמונה עם שוני הדת נחשבים שני פנים למטבע אחד, גם חופש האמונה מחייב את הכחשת הכפייה בדת. הקוראן הנכבד היה גלוי בהדגשת זכות חופש האמונה, וגם הכחשת הכפייה הדתית. כשעוברים לעניין תיאום היחסים בין השונים באמונה, והחופשיים בבחירת אימונם, נבחין שהקוראן היה גלוי כשקבע את טיבם של היחסים האלה בשני מסגרת:
הראשון : מסגרת הדיאלוג, אין כל דיאלוג, הדיאלוג הטוב והמנומס, דווקא אם היה בין מוסלם עם נוצרי או יהודי:ואל תתווכחו עם בעלי הספר אלא בדרך שהיא נאותה יותר"העכביש46" ואמרו לאנשים דברי נועם "הפרה:83"
המסגרת השני: מסגרת ההיכרות שמשמעותו ההבנה ושיתף פעולה וההשפעה והנשפעות :הוי האנשים, הנה בראנוכם מזכר ונקבהועשינוכם אומות ושבטים להכיר איש את רעהו, הנה נשוא הפנים ביותר בכם אצל אללה, הוא ירא אללה ביותר , הנה אללה יודע ובקי" החדרים:13" נזכרנו כי אנחנו ממקור אחד, אחר כך הזכיר אותנו במה שמתאים את האיחוד הזה מיחסים והיכרות.
נהפך לברור לנו , אחינו, כי הקוראן קבע את היחסים בין האנשים במסגרת " ההיכרות" שהיא תוצאה הגיונית לטבעו של השוני וחופשת האימון.
המלחמות באסלם צורך , והן נחשבות דבר חריג נוקטים בהן כשאין תחליף להן, וזה עצה של נביא האסלם: " אל תחלו את פגישת האויב, ותשאלו את אללה הסליחה" המלחמה באסלם אינה תוקפנית, אבל מגננת, בחוק הראשון שמתיר את למוסלמים להצהיר את המלחמה וירימו את הנשק להדיף את העוול ולהגן על הנעוולים
הורשה לאלה אשר נלחמים בהם להלחם כי נעשקו, והנה אללה לישועתם יכול" העלייה לרגל :39" חוקיות המלחמה באסלם אינה מוקדשת אך ורק להגן על המסגדים , אבל באותו מידה לבגן על הכנסיות ובתי הכנסת היהודיים. אם יש מקום להפלאה, לפלא מדת קוראת את בניה ללחום כדי להגן על בעלי הדתות האלוהיות האחרות, והבטחת מקום עבודתם.
השאלה המעוררת את תמיהת הרבים, היא למה לחם האסלם נגד הלא מוסלמים? התשובה, הוא לא לחם אותם מפני שהם "כופרים" איך וספר הקוראן שהמוסלמים נושאים אתם במלחמותיהם אומר : "מי רוצה להאמין, ומי רוצה לכפור" איך האסלם מצהיר מלחמה כי לכפות על האחרים להתאסלם, בעת שהקוראן מחליט " אין כפייה בדת"..
האסלם אינו נלחם תחת עקרון הכופר, אבל תחת עקרון התוקפנות, בעניין הזה הקוראן אינו מבדיל אם נלחם נגד תוקפנים כופרים או תוקפנים מאמינים: ואם שני שבטים מן המאמינים רבים בינהם , תקנו ביניהם, ואם מצעמרת האחת מהן באחרת , הלחמו בזו אשר מתעמרת עד אשר תחזור אל פקודת אללה" החדרים:9"
הסקירה המהירה הזו הקיימת על טקסטים מקודשים בהירה מאוד מוכיחה כי האסלם דת של שלום, ולא דת של תוקפנות, כל הדתות האלוהיון בעניין הזה כאחת.
נשאר רק כמה שאלות אסיים בהן את נאומי, והן להלן:
אם טקסטי האסלם שנזכר חלק מהן לעיל מגלים את פתיחתו של האסלם על האחר ומכבד אותו ומכבד את אמנותיו, אם כן איך מגדירים אותו כ"דת של טרור " ואם נאמר:
כי מי שמשתמשים בטרור הם המוסלמים? איפשר לומר כי הנצרות דת של טרור, כי טרור נבצע בשמה גם כן?! גם איפשר לומר כי הידות דת של טרור כי מקרים נוראים רבים נעשו בשמה?! אם נאמר : אל תשפטו את הדתות בעוול ופשעי חלק מהמאמינים בהן, למה זה נאמר על האסלם? ולמה ההתעקשות -להאשים את האסלם בשקר וזיוף- לעשותו אסיר כלא האסלמופובייה, ללא כל עילה
האם נוכל לנצל את הוועידה הנדירה הזאת להודיע לכל האנשים כי הדתו חפות מפשע הטרור? ואם נוכל להצביע – באופן מבויש לפחות- על הטרור השחור שקורץ את רוחות המוסלמים במזרח אם היה תחת כל שם או כינוי או דגל מנפף אותו כי הסיבות שלו אינן תלויות במסורת האסלמית והקוראן והמוסלמים, אבל הסיבות לכך חוזרות למדיניות גדולות מעוולות, שהתרגלו להניח את שליטתן ולשקול בשני משקלים שונים?
תודה לכם וסליחה על ההארכה
שלום עליכם ורחמי אללה וברכתו
נכתב במשיח'ת אל-אזהר
[1]- ראה: א(ל)סלאם מן אגל עאלם אפצ'ל, עבד אל-פתאח מחסן בדוי, עמ' 15- 27.